חגי שגב

מהדירה למוזיאון

חגי שגב
אבל איך הוא הצליח לאסוף כל כך הרבה עבודות אמנות טובות?

אבל איך הוא הצליח לאסוף כל כך הרבה עבודות אמנות טובות? כל מי שמבקר בתערוכה “סלון צפון – אוסף בר-דוד” שואל את השאלה הזו.
בר-דוד, יליד פולין שעלה לארץ בשנת 1934 עם אשתו וביתו, התגורר בדירת שני חדרים בשכונת הדר בחיפה. הוא עבד כפקיד בעיריית חיפה וממשכורתו זו הצליח לאסוף פריט לפריט עד שנוצר האוסף שמוצג בחלקו בתערוכה (50 יצירות מתוך אלפים בסך הכל).
תשוקתו העזה לפריטי האמנות והיודאיקה לא ידעה שובע. האמנות הייתה למרכז חייו. כל שעות הפנאי וחלקים נכבדים ממשכורתו הוקדשו לרכישת האמנות. הוא למד על האמנות והאמנים, אסף ורכש יצירות שנגעו לליבו והיוצרים והאספנים היו לבני ביתו. הוא אירח אותם וניהל איתם שיחות ארוכות לתוך הלילה על התרבות היהודית והיצירה שלה.
שנות השלושים והארבעים וראשית שנות החמישים היו תקופה של שינויים בארץ כולה, ובעיר חיפה בפרט. עולים רבים הגיעו לארץ מארצות אירופה ועברו בנמל חיפה. חלקם הגיעו עם פריטי הרכוש היקרים לליבם, אולם כשהגיעו לארץ לא יכלו עוד להשאיר את החפצים היקרים עמם. הם נאלצו להיפרד מהם כדי להתפרנס או בשל המידות המצומצמות של הדירות באותה תקופה.

משה בר-דוד, שהיה כבר ותיק יחסית וגם אהב והעריך את האמנות היהודית, רכש מהם את מקצת הפריטים כדי לסייע להם להיקלט. לעיתים הוא אף סייע להם למכור אותם לאספנים אחרים, ובתמורה קיבל מתנות במקום דמי תיווך. לאט לאט הוא הצליח להשאיר ברשותו את הפריטים שעניינו אותו יותר מכל: חנוכיות, מזוזות, פמוטים מתחום היודאיקה, וציורים ופסלים מתחום האמנות.

כמי שגדל בבית מסורתי והכיר היטב את המורשת היהודית, נמשך בר-דוד במיוחד לציורים ולחפצים ששימרו עבורו את המסורת היהודית, וגם ביטאו את התשוקה לארץ-ישראל ונופיה. רבות מן היצירות מתארות את ירושלים ורחובותיה ואת האנשים החמים שזכר מאירופה, רבנים ברחובות העיירות היהודיות, סצנות בבתי הכנסת ועוד.

הקשרים האישיים שיצר בר-דוד עם האמנים חשפו אותו ליצירתם בשלבים מוקדמים מאוד בקריירה שלהם. לכן ניתן למצוא באוסף עבודות נדירות ולא אופייניות לאמנים דוגמת פנחס ליטבינובסקי, מרדכי ארדון (בציור שבו הוא חותם בשמו המקורי, מרדכי אליעזר בורנשטיין), אבל פן ואחרים. אמנים אלה היו לחברים ולידידים, ובר-דוד רכש מהם ציורים שעוררו בו התרגשות.

ייחודו של האוסף הוא בנקודות המבט האישית, שמשקפת תיעוד של תקופה שלמה על המעבר בין התרבות האירופית לזו הארץ-ישראלית באמצע המאה העשרים. לצד הנופים היפים של חיפה, צפון הארץ ובעיקר אלה של ירושלים, ניתן למצוא גם תיאורים של נופי ערי אירופה וכפריה, שעוררו בבר-דוד געגועים לתרבות שהיתה ואיננה עוד.

כדי לשקף את עולם התרבות האישי שלו, רכש בר-דוד ציורים של יהודים, אנשי תרבות, משוררים סופרים או רבנים. הדיוקנאות של אלה משתלבים באופן מלא עם תיאורי הבתים והרחובות של הערים שבהם התגוררו ופעלו. כדי להשלים את התמונה של הסביבה התרבותית הזו ובמטרה לחזק את הקשר עם ההיסטוריה של ארץ-ישראל, בחר בר-דוד לאסוף גם מספר פריטים ארכיאולוגיים, שאינם מוצגים בתערוכה הנוכחית.

כל המוצגים האלה שמורים בביתו הקבוע של האוסף במוזיאון שהוקם בקיבוץ ברעם על גבול הצפון. משכן המוזיאון הוא בית ילדים לשעבר, ששופץ, הורחב והותאם לתפקידו החדש. כיום, לצד תצוגת קבע של פריטים מתוך האוסף, מוצגות גם תערוכות מתחלפות של אמנים ישראלים המקיימים זיקה עם הגישה התרבותית שהיא בבסיס המורשת של האספן. 

מסורת התמיכה המתמשכת של לאומי באמנות ישראלית נמשכת, ובימים אלה מוצג בבית מני לאומי, זו הפעם הראשונה בתל אביב, אוסף מוזיאון בר-דוד מקיבוץ ברעם שבצפון הארץ. אוסף המוזיאון הצפוני, שנוסד בשנות השלושים בידי האספן הנלהב משה בר-דוד, הוא אחד האוספים הנרחבים בארץ, הכולל אלפי עבודות ציור ויודאיקה. בר-דוד, שכיר בעיריית חיפה, הצליח לאסוף ממשכורתו הצנועה יצירה ליצירה בנאמנות ובאהבה, עד שיצר אוסף מרשים.

הנכם מוזמנים להגיע לתערוכה  – הכניסה חופשית >>> לפרטים מלאים 

חגי שגב, אוצר התערוכה

סול לנזיני, מנהלת מוזאון בר-דוד ואוצרת התערוכה

דר’ סמדר שפי, יועצת אמנות

שדות חובה מסומנים בכוכבית

תגובתך הועברה לצוות לאומי בלוג ותפורסם לאחר אישורה.

האם אתה מסכים?