תמר כהן שמאי

המעבר מנותן שירות למקבל שירות

תמר כהן שמאי
צהריים, מסדרון משרדי מס הכנסה בלב תל אביב, אני ממתינה לדיון עם אנשי המשרד

צהריים, מסדרון משרדי מס הכנסה בלב תל אביב, אני ממתינה לדיון עם אנשי המשרד וחושבת לעצמי, כיצד החיים מובילים אותנו מנקודה לנקודה. כיצד במסע הזה אנחנו מחליפים כובעים, נופים, טייטלים. כיצד אנשים שהיו שותפים אתמול וצעדו במסע לצידנו, הופכים ל”אלו שממול”. ואנחנו, כמו כלים על לוח משחק, זזים ממשבצת למשבצת, רואים את הדברים כל פעם ממקום אחר, שונה.

 

האומנם כל כך אחר, שונה?

המעבר מתפקיד הרגולטור לפוזיציה של אזרח או בעל תפקיד בארגון, הנתון לביקורת הרשות השלטונית, הינו חד וברור: לאחר ימים רבים, בהם הנך מי שקובע עבור אחרים (יש יאמרו גורלות), אתה הופך ל”אחד האדם” – לאדם שלאחרים הסמכות לקבוע בעניינו, שצריך לשכנע אחרים בצדקתו, שנאלץ להסכים גם עם חוסר הסכמה או קבלה של עמדותיו.

אכן, ללא ספק, המקום הוא אחר ושונה. ובכל זאת…

המסע שלי, מהימים בהם מסדרונות מס הכנסה היו לי כבית, ועד לימים בהם אני ממתינה בהם כאורחת, מבליט דווקא את הדומה וממחיש יותר מכל עד כמה משמעותיים וחיוניים הערכים, שאנו מאמצים בכל שביל בו אנו צועדים, בכל משימה, החלטה או בחירה; בין במשרד ממשלתי, או בארגון פרטי, מוטלת עלינו האחריות למלא את תפקידנו במקצועיות וביושר. המחויבות שלנו לארגון ולמקצוע והיכולת שלנו לקחת אחריות על החלטותינו ומעשינו הן הן אלו, שמבטאות את היושרה המקצועית שלנו, הנראית לעיני כל. יתרה מזאת, האופן שבו אנו עושים זאת חשוב לא פחות: בכבוד כלפי זולתנו, בהוגנות, בשקיפות ובסובלנות, גם אם האחר אינו מצדד בעמדתנו.

המסע הזה אינו פשוט.

הוא מזמן לנו מהמורות ומכשולים, הפתעות וחוויות שלא ידענו. לעיתים, ההפתעה הגדולה ביותר היא ההכרה, שאיננו מכירים כל כך טוב את עצמנו; שחשבנו שכך, אבל בעצם, ואולי…הדילמות צצות, כפטריות בצידי הדרך, מנסות אותנו שוב ושוב, מפתות, בוחנות את הקווים האדומים שלנו. האם נשכיל לזהות את פטריות הרעל?

וכיצד, על אף המכשולים והקשיים, נמשיך לנוע. כיצד נימנע מהקולות בצד הדרך, הקוראים לנו לעצור, מעצימים את חששותינו, מקבעים אותנו, נוטעים רגלינו במקומנו ומותירים אותנו ללא יכולת להתקדם הלאה.

 

אז כיצד נערכים למסע הזה? ומהם הדברים שתארזו בתרמיל לקראתו?

הנה שלושה, שעליהם לא הייתי מוותרת :

 

  • נעלי הליכה– לעיתים צריך גם לדעת “להיכנס לנעליו” של האחר, על מנת להבין את האילוצים והמניעים המכוונים אותו, וכן…גם אם האחר הוא מפקח מס הכנסה הבודק את התנהלותנו.
  • מצפן– על מנת שנדע מהו היעד, וכיצד מנווטים אליו, בדעתנות, בבטחה ובאומץ לב.
  • חבל– על מנת שנוכל לגשר ולחבר באורך רוח, ביצירתיות ובאמפתיה בין עמדותינו וצרכינו לבין אלו של הצד השני.

למי מכם שיוצאים לדרך, ולאלו שבעיצומה- דרך צלחה!

שדות חובה מסומנים בכוכבית

תגובתך הועברה לצוות לאומי בלוג ותפורסם לאחר אישורה.

האם אתה מסכים?