אביבית קליין

מקום עבודה תומך משפחה, זה טוב לעסק זה טוב למשפחה

אביבית קליין
עוד יום ארוך הגיע לקיצו. יום שהחל ב 5 בבוקר

עוד יום ארוך הגיע לקיצו. יום שהחל ב 5 בבוקר ביקיצה מבוהלת מצלצול השעון. אני מפרגנת לעצמי חמש דקות נוספות שעוברות מהר מדי. מקלחת, להתעורר, להכין כריכים לילדים, לבשל ארוחת צהריים טרייה, לארגן את הבית שנראה כאילו עברה פה סופת טורנאדו ואופס… בורח לי הזמן ואני מאחרת. מהר, מהר  להתאפר, להתלבש ולדרך. בדרכי המפוקקת לתל אביב אני חושבת לעצמי איזה מזל יש לי שבעלי מסייע ומוציא את הילדים בבוקר לגן ואז נזכרת ששכחתי להעיר אותם. שיחת צלצול למתוקים הקטנים וזהו, עוברת לחזית השנייה.  מגיעה למשרד ונשאבת לעבודה, סדר יום צפוף המתנהל מפגישה לפגישה. יום שמתחיל בקפה ראשון במשרד ב-7 בבוקר ומסתיים אחרי כמה וכמה כוסות קפה ב19:00 בערב (במקרה הטוב). לפתע, אני שוב מוצאת את עצמי חוזרת לחזית מס’ 1 -אוספת את הדברים במהרה כדי להספיק לראות קצת את הילדים. מגיעה הביתה ומשחררת את המטפלת ..מבלה עם הילדים ואחרי שעת סיפור וטקס שינה, מתמוטטת על הספה ומזפזפת מול הטלוויזיה כדי ” לנקות” קצת את הראש. בעודי בוהה במסך מגיעות הפרסומות ובאוטומט אני מעבירה  למצב MUTE . בזווית עיני אני קולטת  דמות של אישה בחליפה שמקדמת משהו כגיבורת על עם גלימה. אינסטינקטים זריזים עזרו לי להספיק להחזיר את הווליום ולקלוט את המסר הסופי בפרסומת : “מקום עבודה תומך משפחה. זה טוב לעסק זה טוב למשפחה”.  לפרטים נוספים  : www.horim.gov.il.

אני מסתכלת על בעלי תוך כדי הרמת גבה כלא מאמינה. מה היה פה הרגע?

אספתי את כוחותיי האחרונים וניגשתי למחשב על מנת להבין את פשר המסר המסתורי. הקשה מהירה על הכתובת horim.gov.co.il מכניסה אותי לאתר של הרשות לקידום מעמד האישה. להלן הפתיח בדף הראשי (לא נגענו…)

תרומתן של נשים לשוק העבודה ולכלכלת המדינה היא בעלת פוטנציאל רב, שאין לוותר עליו. מגמה זו, אשר באה לידי ביטוי גם בחקיקה, רואה בשני ההורים, באופן שוויוני, את האחראים לגידול הילדים ולניהול התא המשפחתי. אחד האמצעים להקל על השילוב בין המחויבות למקום העבודה לבין המחויבות למשפחה, הוא יצירתה של סביבת עבודה “תומכת משפחה“.

כעת, אני אומרת לבן-זוגי, רק שתדע שגם הכּנסת תומכת בי. אל תתחיל…

אמהות, קריירה – ומה שבינהם

אין כל ספק בכך שמעמד האישה בעולם המערבי עבר מהפך תוך ניתוץ מוסכמות חברתיות באשר לתפקידה המסורתי של האישה בעשרות השנים האחרונות.

לכאורה הכול טוב ויפה. הנשים השיגו את מה שהן רצו. וממשות את עצמן, אך איך זה שאנחנו לא ממש מאושרות מהמצב?

נשים רבות חשות מתוסכלות וסובלות מרגשות אשמה תמידיים ומרגישות שמה שהן לא עושות זה אף פעם לא מספיק טוב. הן אף פעם לא בסדר- בעיניי החברה, הבוס מהעבודה, האימא שלהן, הבעל ובעיקר בעיני עצמן. התפקוד המלא השואף לשלמות בשתי החזיתות, הינו בגבול הבלתי אפשרי.

מה שלא יהיה, תמיד הן לא נותנות מספיק מעצמן ונדרשות ליותר. הדילמות הן אין סופיות : לא פעם קורה שהילד קם עם חום בבוקר והאמא בלית ברירה מציידת את הפעוט בנורופן/ אקמולי ושולחת אותו ליומו בגן אך במשך היום היא חרדה מצלצול הסלולרי שמה יקראו לה לקחת את הילד הביתה כי החום עלה. הרי בעבודה מצפים ממנה שתישאר יותר שעות ושתגיע גם כשהילד חולה.
לעומת זאת, מהגברים מצפים להרבה פחות מהנשים. גבר שחוזר הביתה בתשע בערב ולא רואה את ילדיו ולא מדבר איתם כל היום, יכול להיחשב למצליחן ולמפרנס מצוין.  ואילו אישה כזו תחשב לאמא גרועה ומזניחה שנכשלת בתפקידה. בעצם אנחנו האמהות צריכות “לפצות” על העובדה כי התעקשנו לפתח קריירה ולהוכיח לעולם שג’אגלינג זה לא רק ללהטוטנים בקרקס. ג’אגלריסטית הוא שמה הנרדף של אמא קרייריסטית.

ביום בו אבהות לילדים תהווה מגבלה, הנשים יהיו מוגבלות הרבה פחות.בינתיים זה לא נראה באופק.

 

אז איך בכל זאת עושים את זה? איך נשים קרייריסטיות ירגישו פחות רגשות אשמה ויותר שלמות עם עצמן?

נכון שהקמפיין של המשרד לזכויות האישה ל “מקום עבודה תומך משפחה. זה טוב לעסק זה טוב למשפחה” נחמד ומעלה את המודעות אך אי אפשר להימנע מהקלישאה: “השינוי מתחיל בנו”.
–  ראשית, חשוב לזכור שהכול נתון לבחירה וכמו בכל בחירה יש גמול ויש מחיר.  בבחירת קריירה חשוב להבין מה זה דורש ממני ומה המחיר שאותו אני מוכנה לשלם.
–  חשוב לקבוע סדרי עדיפויות, לשים גבולות בכל החזיתות (אבל בעיקר לעצמך) ולדעת שאף פעם זה לא יהיה מושלם.
–  כדאי ורצוי שיהיה שותף טוב ומתחשב, שותף שחולק בנטל ולא רק “עוזר”  – זו אחריות משותפת ולא רק שלך.

–  הכירי בעובדה ש”וונדר וומן” יש רק בסרט – צאי מהסרט שאת חיה בו והצטרפי למציאות, אין גיבורות על. תני פרשנות מקלה ומעצימה למציאות ותגלי שאת מצליחה לעשות ולהספיק המון.

–  הפסיקי לנסות ולהוכיח לאמא שלך / חמותך שאת לא פחות טובה ממנה או לנסות לשמור על הסטנדרטים שלה בבישול וניקיון כי בניגוד להן את בחרת אחרת, את אשת קריירה.

–  הכי חשוב זה להיות שלמה עם עצמך ועם הבחירות שלך. לוותר על הצורך להיות אמא מושלמת תוך ביטול עצמי של צרכייך האישיים. הפסיכולוג הבריטי וויקונט טבע את המושג “אמא טובה מספיק”, לא צריך להיות אמא מושלמת זה לא נכון וגם בלתי אפשרי אך הרצון להיות כזו מוליד בהכרח תחושת כישלון ורגשות אשמה.
חשוב שכל אם תישאל את עצמה מספר שאלות לא פשוטות אך הכרחיות: מה הכי חשוב לה בחיים? מהם הערכים שלה? ומהו סדר העדיפויות הפרטי שלה (בניגוד לכך שאחרים יכתיבו לה אותם)? האם היא מצליחה להביאו לידי ביטוי בחייה? האם המחיר שהיא משלמת כבד או שווה?

באופן אישי, כששואלים אותי איך מוצאים את האיזון הנכון, אני תמיד עונה שעדיף אמא מאושרת עם נקיפות מצפון על אמא מתוסכלת שמרגישה שהיא מבזבזת את ייעודה.

חזון אחרית הימים הוא ללא כל ספק היום שבו אישה תראיין גבר צעיר לעבודה, שהוא גם במקרה אב לילדים קטנים. היא תתבונן בו ותאמר: “מטרידה אותי העובדה שיש לך ילדים קטנים. מה יקרה כשהם יהיו חולים, איך תוכל לבוא לעבודה”? והגבר ירגיע אותה ויאמר: “זה בסדר, אשתי שותפה טובה, היא תומכת בי ועוזרת לי בגידול הילדים, היא תתחלק איתי במשימה ותאפשר לי להגיע לעבודה  גם כשהילדים חולים”. עד אז, רצוי להפנות את המשרד לקדום מעמד האישה אל נשים עובדות אמיתיות, סופר גיבורות ללא גלימה.