אביבית קליין

מקום עבודה תומך משפחה, זה טוב לעסק זה טוב למשפחה

אביבית קליין
עוד יום ארוך הגיע לקיצו. יום שהחל ב 5 בבוקר

עוד יום ארוך הגיע לקיצו. יום שהחל ב 5 בבוקר ביקיצה מבוהלת מצלצול השעון. אני מפרגנת לעצמי חמש דקות נוספות שעוברות מהר מדי. מקלחת, להתעורר, להכין כריכים לילדים, לבשל ארוחת צהריים טרייה, לארגן את הבית שנראה כאילו עברה פה סופת טורנאדו ואופס… בורח לי הזמן ואני מאחרת. מהר, מהר  להתאפר, להתלבש ולדרך. בדרכי המפוקקת לתל אביב אני חושבת לעצמי איזה מזל יש לי שבעלי מסייע ומוציא את הילדים בבוקר לגן ואז נזכרת ששכחתי להעיר אותם. שיחת צלצול למתוקים הקטנים וזהו, עוברת לחזית השנייה.  מגיעה למשרד ונשאבת לעבודה, סדר יום צפוף המתנהל מפגישה לפגישה. יום שמתחיל בקפה ראשון במשרד ב-7 בבוקר ומסתיים אחרי כמה וכמה כוסות קפה ב19:00 בערב (במקרה הטוב). לפתע, אני שוב מוצאת את עצמי חוזרת לחזית מס’ 1 -אוספת את הדברים במהרה כדי להספיק לראות קצת את הילדים. מגיעה הביתה ומשחררת את המטפלת ..מבלה עם הילדים ואחרי שעת סיפור וטקס שינה, מתמוטטת על הספה ומזפזפת מול הטלוויזיה כדי ” לנקות” קצת את הראש. בעודי בוהה במסך מגיעות הפרסומות ובאוטומט אני מעבירה  למצב MUTE . בזווית עיני אני קולטת  דמות של אישה בחליפה שמקדמת משהו כגיבורת על עם גלימה. אינסטינקטים זריזים עזרו לי להספיק להחזיר את הווליום ולקלוט את המסר הסופי בפרסומת : “מקום עבודה תומך משפחה. זה טוב לעסק זה טוב למשפחה”.  לפרטים נוספים  : www.horim.gov.il.

אני מסתכלת על בעלי תוך כדי הרמת גבה כלא מאמינה. מה היה פה הרגע?

אספתי את כוחותיי האחרונים וניגשתי למחשב על מנת להבין את פשר המסר המסתורי. הקשה מהירה על הכתובת horim.gov.co.il מכניסה אותי לאתר של הרשות לקידום מעמד האישה. להלן הפתיח בדף הראשי (לא נגענו…)

תרומתן של נשים לשוק העבודה ולכלכלת המדינה היא בעלת פוטנציאל רב, שאין לוותר עליו. מגמה זו, אשר באה לידי ביטוי גם בחקיקה, רואה בשני ההורים, באופן שוויוני, את האחראים לגידול הילדים ולניהול התא המשפחתי. אחד האמצעים להקל על השילוב בין המחויבות למקום העבודה לבין המחויבות למשפחה, הוא יצירתה של סביבת עבודה “תומכת משפחה“.

כעת, אני אומרת לבן-זוגי, רק שתדע שגם הכּנסת תומכת בי. אל תתחיל…

אמהות, קריירה – ומה שבינהם

אין כל ספק בכך שמעמד האישה בעולם המערבי עבר מהפך תוך ניתוץ מוסכמות חברתיות באשר לתפקידה המסורתי של האישה בעשרות השנים האחרונות.

לכאורה הכול טוב ויפה. הנשים השיגו את מה שהן רצו. וממשות את עצמן, אך איך זה שאנחנו לא ממש מאושרות מהמצב?

נשים רבות חשות מתוסכלות וסובלות מרגשות אשמה תמידיים ומרגישות שמה שהן לא עושות זה אף פעם לא מספיק טוב. הן אף פעם לא בסדר- בעיניי החברה, הבוס מהעבודה, האימא שלהן, הבעל ובעיקר בעיני עצמן. התפקוד המלא השואף לשלמות בשתי החזיתות, הינו בגבול הבלתי אפשרי.

מה שלא יהיה, תמיד הן לא נותנות מספיק מעצמן ונדרשות ליותר. הדילמות הן אין סופיות : לא פעם קורה שהילד קם עם חום בבוקר והאמא בלית ברירה מציידת את הפעוט בנורופן/ אקמולי ושולחת אותו ליומו בגן אך במשך היום היא חרדה מצלצול הסלולרי שמה יקראו לה לקחת את הילד הביתה כי החום עלה. הרי בעבודה מצפים ממנה שתישאר יותר שעות ושתגיע גם כשהילד חולה.
לעומת זאת, מהגברים מצפים להרבה פחות מהנשים. גבר שחוזר הביתה בתשע בערב ולא רואה את ילדיו ולא מדבר איתם כל היום, יכול להיחשב למצליחן ולמפרנס מצוין.  ואילו אישה כזו תחשב לאמא גרועה ומזניחה שנכשלת בתפקידה. בעצם אנחנו האמהות צריכות “לפצות” על העובדה כי התעקשנו לפתח קריירה ולהוכיח לעולם שג’אגלינג זה לא רק ללהטוטנים בקרקס. ג’אגלריסטית הוא שמה הנרדף של אמא קרייריסטית.

ביום בו אבהות לילדים תהווה מגבלה, הנשים יהיו מוגבלות הרבה פחות.בינתיים זה לא נראה באופק.

 

אז איך בכל זאת עושים את זה? איך נשים קרייריסטיות ירגישו פחות רגשות אשמה ויותר שלמות עם עצמן?

נכון שהקמפיין של המשרד לזכויות האישה ל “מקום עבודה תומך משפחה. זה טוב לעסק זה טוב למשפחה” נחמד ומעלה את המודעות אך אי אפשר להימנע מהקלישאה: “השינוי מתחיל בנו”.
–  ראשית, חשוב לזכור שהכול נתון לבחירה וכמו בכל בחירה יש גמול ויש מחיר.  בבחירת קריירה חשוב להבין מה זה דורש ממני ומה המחיר שאותו אני מוכנה לשלם.
–  חשוב לקבוע סדרי עדיפויות, לשים גבולות בכל החזיתות (אבל בעיקר לעצמך) ולדעת שאף פעם זה לא יהיה מושלם.
–  כדאי ורצוי שיהיה שותף טוב ומתחשב, שותף שחולק בנטל ולא רק “עוזר”  – זו אחריות משותפת ולא רק שלך.

–  הכירי בעובדה ש”וונדר וומן” יש רק בסרט – צאי מהסרט שאת חיה בו והצטרפי למציאות, אין גיבורות על. תני פרשנות מקלה ומעצימה למציאות ותגלי שאת מצליחה לעשות ולהספיק המון.

–  הפסיקי לנסות ולהוכיח לאמא שלך / חמותך שאת לא פחות טובה ממנה או לנסות לשמור על הסטנדרטים שלה בבישול וניקיון כי בניגוד להן את בחרת אחרת, את אשת קריירה.

–  הכי חשוב זה להיות שלמה עם עצמך ועם הבחירות שלך. לוותר על הצורך להיות אמא מושלמת תוך ביטול עצמי של צרכייך האישיים. הפסיכולוג הבריטי וויקונט טבע את המושג “אמא טובה מספיק”, לא צריך להיות אמא מושלמת זה לא נכון וגם בלתי אפשרי אך הרצון להיות כזו מוליד בהכרח תחושת כישלון ורגשות אשמה.
חשוב שכל אם תישאל את עצמה מספר שאלות לא פשוטות אך הכרחיות: מה הכי חשוב לה בחיים? מהם הערכים שלה? ומהו סדר העדיפויות הפרטי שלה (בניגוד לכך שאחרים יכתיבו לה אותם)? האם היא מצליחה להביאו לידי ביטוי בחייה? האם המחיר שהיא משלמת כבד או שווה?

באופן אישי, כששואלים אותי איך מוצאים את האיזון הנכון, אני תמיד עונה שעדיף אמא מאושרת עם נקיפות מצפון על אמא מתוסכלת שמרגישה שהיא מבזבזת את ייעודה.

חזון אחרית הימים הוא ללא כל ספק היום שבו אישה תראיין גבר צעיר לעבודה, שהוא גם במקרה אב לילדים קטנים. היא תתבונן בו ותאמר: “מטרידה אותי העובדה שיש לך ילדים קטנים. מה יקרה כשהם יהיו חולים, איך תוכל לבוא לעבודה”? והגבר ירגיע אותה ויאמר: “זה בסדר, אשתי שותפה טובה, היא תומכת בי ועוזרת לי בגידול הילדים, היא תתחלק איתי במשימה ותאפשר לי להגיע לעבודה  גם כשהילדים חולים”. עד אז, רצוי להפנות את המשרד לקדום מעמד האישה אל נשים עובדות אמיתיות, סופר גיבורות ללא גלימה.

תגובות הקוראים (5)

  1. מאיה

    אביבית שלום,
    אני סטודנטית לתואר שני בתקשורת ובדיוק כותבת עבודה על הקמפיין למקום עבודה תומך משפחה.
    תהיתי אם תסכימי להתראיין לעבודה שאני כותבת. במידה וכן אודה לך מאוד אם תוכלי לחזור אלי למייל עם פרטים ליצירת קשר ישיר עמך (לא ניתן למצוא בבלוג).
    תודה רבה,
    מאיה

    הגב
  2. ירון

    היי אביבית,

    תודה על המידע!

    ראשית, אין דוא”ל שאפשר להשיג אותך ואין קישור מהיר באתר לכתובת הזו שבטוח יש אבל לא מוצגת.
    זה גם מתקשר לעניין השני והחשוב ביותר.

    בעלון שקיבלתי לביתי, צויין עניין : “הבנק הירוק הראשון”. באותו משלוח מהבנק, קיבלתי משהו כמו עשרה מכתבים רשמיים מהבנק עמוסי ניירת ונתונים שאני כבר יודע ולא רוצה לקבל בדואר.

    פניתי לסניף שלי כמה פעמים בכדי לבטל את עניין הדואר הפיזי (למעט תדפיס חשבון אחת לחודש), הבנק אמר שזה בלתי אפשרי, אלא אם אכנס לתיבת הדואר שלי באינטרנט ואכנס שם למידע.

    1. לדעתי זו טעות ובזבוז משאבים/אנרגיה/עצים בברזיל… ופגיעה אנושה בסביבה לשלוח לשני מליון לקוחות מכתבים הביתה בעידן האינטרנט. הלקוחות כברירת מחדל לא אמורים לקבל את המידע לבית אלא לחשבון שלהם באינטרנט ורק אם מבקשים יוכלו לקבל אליהם הביתה וגם אז, יבחרו אילו מכתבים לקבל ואילו לא, שכן בנינו, אף אחד לא קורא באמת את המכתבים הללו. גם עניין החוק בעניין יידוע הלקוח במכתב פיזי לא צריך להגביל. ואם הבנק כל כך ירוק, הוא צריך לחבור לשר להגנת הסביבה ולתאם איתו מהלך להורדת העניין הזה מהחוק אם הוא קיים, אני צופה פופולריות למהלך.

    2. אי אפשר להשיג את הפקידים שלכם במייל, להעביר להם מידע פשוט לביצוע או למעקב ואנו כלקוחות צריכים להמתין שיענו לנו לטלפון האנכרוניסטי. הגיע הזמן שיהיו אימיילים לעובדים שנוכל לתקשר איתם באמצעותם. תחשבי כמה זה יקל עליהם, יחסוך בשיחות טלפון ויהיה לזה גם תוקף חוזי.

    3. עידן הפקס עבר מן העולם, כדאי להתקדם…

    4. גם העניין הטלפון החסוי, עבר מן העולם. כדאי שתהיו גלויים, יהיה נוח לכל הצדדים.

    אשמח לתגובה,

    תודה,

    ירון – לקוח

    הגב
  3. ענת

    אביבית שלום, כתבת בצורה יפה מאד וגם אני מרגישה הרבה פעמים רגשי אשמה על כך שאינני נמצאת מספיק עם ילדיי, אע”פ שאינני עובדת עד 19:00 בערב…
    אבל רציתי להוסיף על מה שכתבת, אני חושבת שכל הדאגה לילדים נוגעת לנו הרבה יותר מאשר לאבות, לפחות ברוב המוחלט של המקרים מאחר וזה כנראה משהו בקוד הגנטי שלנו. האבות יכולים,כמו שכתבת,לחזור מאוחר בערב ולא להרגיש רע עם זה ואנחנו,האמהות, ברוב המקרים כן נרגיש רע עם זה. וזה בסדר גמור! הילדים צריכים אותנו. אני חושבת שבתור נשים עלינו לפעול לכך שנוכל להיות יותר עם ילדינו, שמשרת אם יהיה משהו מוכר – משרה של כ-7 שעות ביום בשכר הולם עד גיל מספיק גדול של הילדים מבלי שנקופח. שנזכה לחופשות לידה ארוכות יותר ולא רק ל-7 חודשים כפי שקיים כיום בחוק. בהצלחה לכולנו!!!!

    הגב
    • אביבית קליין

      כפי שציינתי בפוסט, הרשות לקדום מעמד האישה פועלת בנושא תחת הכותרת “מקום
      עבודה תומך משפחה, זה טוב לעסק זה טוב למשפחה”. אני ממליצה להיכנס לאתר, שם
      תמצאי פירוט היוזמות שהם מציעים לקדם כדוגמת: הודעה 72 שעות מראש על ישיבה
      מאוחרת, יום בשבוע בו מסיימים לעבוד מוקדם ועוד….

      הגב

שדות חובה מסומנים בכוכבית

תגובתך הועברה לצוות לאומי בלוג ותפורסם לאחר אישורה.

האם אתה מסכים?