שמעון נוימן

אפליית הביטוחים

שמעון נוימן
למי מאיתנו אין איזה שהוא סוג של ביטוח? כמעט לכולנו יש

למי מאיתנו אין איזה שהוא סוג של ביטוח? כמעט לכולנו יש (כדאי לקחת נשימה ארוכה): ביטוח לאומי, ביטוח בריאות ממלכתי, ביטוח רפואי משלים, ביטוח נסיעות לחול, ביטוח רכב, ביטוח דירה, וביטוח חיים. אני חושב שזה מספיק בשביל להמחיש את הנקודה שלי.
המיוחד בסוגי הביטוחים הללו הוא שאנו משלמים עלות במשך תקופה ארוכה בלי שאנחנו מקבלים תמורה כל שהיא, חוץ מאשר אולי שקט נפשי. למעשה, ברוב המקרים אנו מקווים שלא נצטרך לממש את זכותנו ליישום הביטוח וממשיכים לשלם.
אחד מלקוחותיי אמר לי פעם שבסכום ביטוח הרכב שהוא משלם כבר מספר שנים, היה יכול לרכוש רכב לביתו. כששאלתי אותו מדוע הוא משלם לאור ידע זה, הוא השיב לי כי החשש לאירוע שלילי בעתיד גדול מהשקעה חיובית בהווה, ושאם יקרה אירוע שלא יהיה מכוסה ע”י הביטוח, הנזק הכספי יהיה כמובן גדול. הדבר דומה גם בביטוח דירה: אנו מבטחים מפני רעידת אדמה ומתפללים שהאירוע לא יתרחש.

אבל, כשזה מגיע לביטוח תיק השקעות, ההתנהגות שלנו שונה: לקוחות כידוע לא אוהבים לשלם עמלות ולכן כאשר יועץ השקעות מציע ללקוח לרכוש ביטוח לתיק ההשקעות שלו בעלות מסוימת, מניסיוני, תגובת הלקוח תהיה בד”כ: “שוב לשלם עמלות?”.

במה שונה ביטוח רכב מביטוח תיק השקעות? בשני המקרים המטרה היא להגן בפני הפסד ולקבל פיצוי בעת התרחשות אירוע של נזק. נתקלתי במקרים בהם הלקוח מרגיש כי הוא מוכן לשלם עבור פרמיה לביטוח רכוש, אבל משום מה, פרמיה עבור ביטוח תיק השקעות (שגם הוא סוג של רכוש כמובן), נחשבת  לבעיה.

אז כיצד בעצם נוצר ביטוח תיק השקעות ומתי הוא בא לידי שימוש? בד”כ, הביטוח נעשה ע”י קניית אופציות מעוף או הכרת אסטרטגיה מורכבת. כאשר הלקוח בא להתייעץ בנושאי שוק ההון, לדון במניות ואג”ח אשר בירידה, ולשאול אותי “האם לברוח או להישאר”, כאן נכנס נושא הביטוח לסוגיו: אפילו החלפת מניות מסוימות בתיק למניות דפנסיביות הוא סוג של ביטוח.

לקוחות לא אוהבים למכור מניות בהפסד כי הם משוכנעים שהשוק ישנה כיוון וההפסדים ימחקו, לכן “ביטוח התיק” יכול לתת פתרון ללקוח כאנלוגיה לשאר סוגי הביטוחים שהלקוח רוכש במיטב כספו, ואינו “נהנה” מתקבולים שוטפים, כאשר “הכל בסדר”.

מדוע שינוי מרכיב המניות בתיק יכול להיות מעין ביטוח?

אסביר זאת בעזרת הדוגמא הבאה:

מן הידוע הוא שמניות בעלות פוטנציאל לרווחים גדולים בשוק עולה, נמצאות בסבירות גבוהה לירידה גדולה יותר מאחרות, בשוק יורד. כאשר הירידה הממוצעת בשוק הינה 20%, מניות דפנסיביות ירדו פחות ואילו אלו שהניבו תשואה גבוהה במיוחד בשוק עולה, ירדו יותר מהממוצע.

היות ובכדי לכסות הפסד בשוק יורד, נדרש שיעור עליה באחוזים גבוה יותר מהירידה, לקוח שביצע החלפה עשוי לכסות הפסדים במניות דפנסיביות יותר מאשר באותן מניות שהחזיק לפני ההחלפה. הסיבה לכך היא מתמטית:

למניה שירדה בשיעור של 40%, תידרש עליה של כ-67% לחזור למצבה לפני הירידה. למניה שירדה רק 20%, תידרש עליה של כ-25%. המסקנה: תמורת עלות נמוכה (עמלת קניה ומכירה= פרמיית ביטוח), יצרנו מעין ביטוח להקטנת הפסדים בעת ירידות, וכיסוי חלקי או מלא בעת עליה מחודשת.יש לציין שבדוגמא זו אני מתייחס ללקוח שאינו מוכן “להיפרד” מאחזקה במניות , אלא לכל היותר לבצע החלפה.

קשה לשנות הרגלים, אבל התנודתיות הגדולה שאנו חווים בשנתיים האחרונות ואשר תלווה אותנו כנראה גם בתקופה הקרובה (לפחות שנה להערכת המומחים) מחייבת אותנו, היועצים והלקוחות, לחשוב בצורה קצת שונה מאשר בימים רגועים. לניהול תיק השקעות צריך להתייחס כמו לכל צעד אחר שאנו עושים בחיים אשר משפיע על עתידנו. מדוע אנחנו מוכנים לשלם שכר טרחת עו”ד בעת רכישת דירה ולא מוכנים להבין שגם ניהול תיק השקעות כרוך לפעמים בהוצאה חריגה הנקראת ביטוח?  לא בטוח שיש לזה תשובה חד משמעית, ואתם מוזמנים להביע דעתכם בתגובות.