ליאור פאוסט

רזרבות הזהב של הדודה מחדרה

ליאור פאוסט
מתכות יקרות צריכות להיות בכל תיק השקעות

מתכות יקרות צריכות להיות בכל תיק השקעות, ואולי הצרות שסביבנו מהוות הזדמנות מעניינת לכניסה.
בשעה שהיוונים מתלבטים האם להמשיך בקיבוץ נדבות מהאיחוד האירופי, או להוציא לו אצבע משולשת, המשקיעים שעוקבים בדאגה אחר המתרחש בזירה הפוליטית באירופה החלו מושכים את ידם מנכסים מסוכנים. שוב החלה הריצה העדרית המוכרת אל ה־ All Mighty דולר. עם היציאה מנכסים מסוכנים החלה גם מכירה של מתכות יקרות. לדוגמה, הזהב שנגע ברמות השיא של 1,900 דולר לאונקיה בספטמבר 2011 איבד כבר קרוב לרבע מערכו ונסחר בסבב הבהלה האחרון ברמות של 1,540 דולר לאונקיה.

ההיסטוריה של המסחר בזהב יצרה זיכרון צורב של הראלי האדיר בזהב בסוף שנות השבעים (ותחילת השמונים) שבו הזהב הגיע בתוך ארבע שנים מרמות של 100 דולר לאונקיה לרמות של 850 דולר לאונקיה. מי שרץ עם העדר הזה נדרס על ידי מימוש כואב, שממנו לקח לזהב כ־25 שנה להפגיש שוב את המשקיעים המבוהלים של שנות השבעים עם השווי הלא ריאלי של השקעתם. למרות אותו זיכרון צורב אני טוען שיש כאן הזדמנות אמיתית בכל שוק המתכות היקרות ושהנסיבות של קניית הזהב אז והיום שונות לחלוטין. גם אותו קיפאון של יותר מ־20 שנה שאליו שקעו הזהב ואיתו כל שוק המתכות לאחר הפיצוץ של שנות השמונים, לא יכול להימשך זמן רב היום, גם אם המימוש של החודשים האחרונים יימשך. למה?

השווקים המתעוררים: המדינות שנהוג לקרוא להן באופן מלאכותי שווקים מתעוררים כבר מזמן יישרו קו עם העולם המפותח בהרבה תחומים, אבל בחינה של רזרבות המט”ח שלהן מגלה פער מדהים בתחום יתרות הזהב. בעוד שמדינות המערב נהנות מיתרות זהב המהוות יותר מ־70% מרזרבות המט”ח שלהן, לסין האדירה יש פחות מ־2% יתרות זהב, ברזיל יושבת על רזרבות של פחות מ־1%, להודו שבה הביקוש והחשיבות התרבותית של הזהב ידועה, יש פחות מ־10%, וגם מדינות המפרץ הפרסי העשירות יושבות לרוב על פחות מ־3% יתרות זהב.

הפער הזה כמו אחרים עשוי להיסגר. בהיבט של הרזרבות, יש כאן שוק של קונים בלבד. זה לגמרי לא מקובל שמדינה תמכור את מה שנחשב לנכס יום הדין, אז אל לנו לצפות שממשלות ספרד או פורטוגל (אשר 89% מיתרות המט”ח שלה הן בזהב) ימכרו זהב. הממשלות ייפלו עוד באותו היום מחוסר האמון שצעד כזה משדר, אבל די ברור שבתנאי שוק נוחים מדינות השווקים המתעוררים ירצו לשפר עמדות בתחום זה.

חשיבות הגיוון: בעוד שבשנות השמונים היו זמינים בעולם כל המטבעות שהתכנסו ליורו, אבל הפילוסופיה של גיוון ופיזור הסיכונים עדיין לא היתה מפותחת כפי שהיא היום, היום יש קושי אמיתי למצוא נכסים לא קורלטיביים, ושוק המתכות היקרות בהחלט מספק גיוון ואולי גם הגנה מפני אינפלציה.

קלות: בעולם תעודות הסל (ETF) גם הדודה מחדרה יכולה לקנות קצת זהב לפיזור והגנה על תיק ההשקעות שלה. הנזילות והשקיפות שהכניסו איתן תעודות הסל לשוק המתכות מייצרות נגישות לשוק שהיה עד לא מזמן נגיש רק לסוחרים בודדים החברים בבורסת המתכות של לונדון. לא סתם ה־ETF על הזהב GLD הוא אחד הסחירים בעולם.

אם עוד לא הסתנוורתם ממה שאני חושב על הזהב, אז לגבי הפלטינה אני בכלל אופטימי. הביקוש לפלטינה משוק הרכב נמצא בעלייה מתמדת, וההיצע שמקורו כמעט בבלעדיות מדרום אפריקה מוגבל. די בשביתה באחד משני מכרות הפלטינה, אסון טבע, הפסקת חשמל ארוכה, או חלילה הכרזה על שבוע אבל כתוצאה ממותו של מנהיג אהוב וכאוס פוליטי אחריהם להשפיע על מחירי הפלטינה. אני חושב שמתכות יקרות צריכות להיות בכל תיק באחוז מסוים, ואולי הצרות שסביבנו מהוות הזדמנות מעניינת לכניסה.

 

הפוסט פורסם לראשונה באתר כלכליסט

“פרסום זה אינו מהווה הצעה ו/או ייעוץ כלליים ו/או המתחשבים בנתונים ובצרכים המיוחדים שלך לרכישה ו/או ביצוע השקעות, פעולות ו/או עסקאות כלשהן, ואין בו משום המלצה ו/או חוות דעת ו/או תחליף לשיקול דעתך העצמאי”.

שדות חובה מסומנים בכוכבית

תגובתך הועברה לצוות לאומי בלוג ותפורסם לאחר אישורה.

האם אתה מסכים?