רם דגן

עסקת דליה אנרגיות: Yes, We Can

רם דגן
כך מפרקים את המוקשים הפיננסיים מפרויקט לאומי - ומוציאים אותו לדרך

כך מפרקים את המוקשים הפיננסיים מפרויקט לאומי – ומוציאים אותו לדרך
עץ שנופל באמצע האמזונס לא עושה רעש. אבל למה פרויקט הקמה של תחנת כוח בעלות כוללת של כ-4 מיליארד ₪ מתעטף גם הוא בדממה? אולי בגלל הנושא הלא סקסי – משק החשמל, אולי בגלל המורכבות היחסית, אולי בגלל האופי השקט של העוסקים בדבר ואולי בגלל שילוב הדברים. איך שהוא, בתחילת החודש התרחש אירוע נדיר בהיקפו הכספי והשפעתו המאקרו כלכלית, כמעט בדממה מוחלטת.
לפני כשבועיים הצליחה חברת דליה אנרגיות, בשיתוף עם בנק לאומי שהוביל קבוצת מלווים ומשקיעים, לפתור בעיות שאת ההיקף והקצב שלהן אפשר לפגוש אולי רק בסרטי כבאים. החברה  הוציאה לפועל פרויקט תשתיות שישפיע על כל אזרח במדינת ישראל – בעיקר אלו שאוהבים שהמזגן שלהם עובד בקיץ.

ויש כאן גם לא מעט ציונות: פרויקט תשתיות לאומי שמוקם בפריפריה (מישור צפית ליד קריית מלאכי), בבעלות משותפת של הקיבוצים, יזמים פרטים וקרן השקעות פרטית (קרן תש”י), וממומן על ידי הבנק המוביל במדינה בשיתוף מלא עם כספי הפנסיה.  יש מי שיאמר  שצריך רק לנגן את ההמנון ברקע. באמריקה היו מסכמים זאת ב: Yes, We Can.

מה שהתחיל בשנת 2005 כרעיון מופשט ורחוק, קיבל ב-1 לנובמבר 2012 את החותמת הרשמית שהפכה אותו לעניין ממשי. פרויקט דליה  להקמה של תחנת כוח פרטית, אשר תספק בעוד כ-4 שנים כ-8% מתצרוכת החשמל של המשק הישראלי עברה את נקודת האל- חזור. מקימת התחנה – חברת דליה אנרגיות כוח בע”מ בשיתוף עם בנק לאומי – הודיעה לרשות החשמל, כי השלימה את הסגירה הפיננסית להשלמת הפרויקט. במילים אחרות – החברה והבנק הצליחו לארגן שורה של מלווים ומשקיעים שיחדיו הסכימו להתחייב להעמיד לחברה את הסכום האדיר שנדרש לצורך בנית התחנה. וזה לא היה פשוט.

חבירת האינטרסים השונים הייתה צריכה להיות כזו שמצד אחד מבטיחה למלווים, ובראשם בנק לאומי, שהכסף הרב לא מונח על קרן הצבי ומהצד השני, שקיימת מחויבות מלאה של הבעלים להשלמת הפרויקט. האתגר הזה הושג על ידי פתרון משולב: ראשית, המדינה התחייבה בפני מקימי התחנה, כי חברת החשמל תרכוש בעתיד את תוצרת החשמל שתיוצר לפי מחיר שנקבע מראש. ההתחייבות הזו פותרת את החשש להעניק הלוואה לפרויקט שלא יהיה מסוגל להחזיר אותה.

שנית, בעלי המניות בחברה התחייבו להשקיע  הון עצמי של לפחות 20% מעלות הפרויקט (השקעה של כ-670 מיליון ₪) כדי להפיג את החשש של המדינה שהם לא יהיו מחויבים להפעלתו. אולם העמדה של סכום כזה כהון עצמי היא משימה כמעט בלתי אפשרית. לאומי פרטנרס נכנסה לפעולה בשלב זה והובילה מהלך של גיוס הון בהיקף של 400 מיליון ₪ כדי להשלים את צרכי ההון של הבעלים.

גיוס ההון, שבכל יום נחשב למשימה קשה, היה הפעם קשה ומאתגר עוד יותר נוכח צרכי המס והרגולציה של המשקיעים המוסדיים שהשתתפו בסבב הגיוס מחד – ומאידך צרכי הרגולציה שהציבה המדינה. הדרישות הללו הפכו את הסגירה הפיננסית של הפרויקט לקוביה הונגרית, מהסוג המעצבן ביותר שקיים. כל תזוזה לכיוון אחד הפכה את סדר הצבעים בצדדים האחרים.  אולם, לאחר תהליך ארוך ומתיש שארך שנה  וכלל אין ספור משברים ,הצליחה לאומי פרטנרס לייצר ביחד עם החברה ועם קרן תש”י מבנה הון ייחודי שקיבל הן את אישור רשות החשמל. הרשות  הכירה בו כהון מניות ופרויקט השיג גם את  אישור הרגולטורים של המשקיעים המוסדיים.

המבנה הייחודי, שהיו רבים אשר פקפקו אם יצליח לעבור את המשוכות הרבות, קבע תקדים והוכיח שכאשר “הסיפור נכון”, הדרך הגיונית והמטרה ערכית  – גם גופים “כבדים” כמו משקיעים מוסדיים, רגולטורים קשוחים ובנק  יודעים בסופו של דבר למצוא את הדרך בחזרה ליזמות והתעוזה הישראלית שמוצאת פתרון לכל בעיה (ולא בעיה לכל פתרון).

שדות חובה מסומנים בכוכבית

תגובתך הועברה לצוות לאומי בלוג ותפורסם לאחר אישורה.

האם אתה מסכים?