איל קאופמן

לומדים שוק ההון – פרק 1

איל קאופמן
שוק ההון נתפס עדיין, בעיני רבים, כשמורת טבע לקומץ מביני עניין. חבל, כי ידע והבנה בתחום הזה שווים הרבה כסף. אנשי ענף מחקר שוק ההון בלאומי מסבירים בסדרת טורים חדשה מושגי יסוד בשוק ההון. והפעם: איל קאופמן מתחיל מהבסיס: אגרות חוב, מניות ואופציות.

אגרות חובאו אג"ח, הן שטר התחייבות להחזר חוב. במילים אחרות, מדינה או חברה פונה לציבור על מנת לקבל הלוואה, ומוכנה לשלם תמורתה ריבית. איגרת החוב המונפקת על פי רוב נושאת ריבית, שנמדדת באחוזים.

אחרי ההנפקה, מתחילות להיסחר איגרות החוב בבורסה לניירות ערך בתל אביב, במחיר שנקבע על ידי היצע וביקוש, שיכול להיות גבוה או נמוך ממחיר ההנפקה. על מחיר האיגרת משפיעים שני גורמים: הצפי לשינוי בריבית במשק וההערכה לגבי יכולת המנפיק להחזיר את החוב.

הגורם הראשון, השינוי בריבית, נקבע על ידי בנק ישראל ולנו המשקיעים הפרטיים אין השפעה עליו. בקצרה נאמר, כי כשהריבית במשק עולה – מחיר האיגרת יורד, ולהפך.

ומה בנוגע לגורם השני, הערכת היכולת להחזר החוב? המנפיק התחייב, כאמור, להחזיר את החוב, אך לעתים החברה (או המדינה המנפיקה) נמצאת בקשיים וקיים סיכוי כי לא תצליח להחזיר את מלוא ההלוואה. במקרה כזה, המשקיעים יהיו מוכנים לשלם פחות עבור ההשקעה, ומחיר האיגרת ירד. ניתן לומר, באופן גס, כי לאיגרת שנסחרת במחיר 70 מתומחר סיכון של 30% שהחוב לא יוחזר. באיגרת כזו המחיר מגלם את הסיכון, אך לעיתים הוא עשוי גם לגלם הזדמנות, שכן במידה והמנפיק יחזיר את מלוא החוב – או אפילו את מרביתו – יכול המשקיע לרשום רווח.

מה קורה כשהלווה לא יכול להחזיר את החוב? ישנן כמה אפשרויות: אפשרות אחת היא שההשקעה כולה תרד לטמיון. כדי להימנע מתרחיש שכזה, בדרך כלל המשקיעים מוכנים לתת הזדמנויות נוספות כמו דחיית פירעון ואף תספורת, שהיא ויתור על חלק מהחוב, כדי להחזיר לפחות חלק מההשקעה.

למשקיע המתחיל מומלץ שלא לקנות איגרות מסוכנות שכאלה, אלא להתרכז באיגרות חוב שמנפיקה המדינה, או חברה גדולה, שצפויה, בסבירות גבוהה, להחזיר את החוב. הריבית שתתקבל על השקעה כזו נמוכה יחסית, אך כך גם הסיכון.

מניותאלה מסמלות למעשה בעלות על חלק בחברה. כשחברה מנפיקה מניות, היא מוכרת לציבור המשקיעים זכויות בחברה, שכוללות גם זכויות הצבעה וגם השתתפות ברווחים (דיבידנד). כשמניה נסחרת בשוק ההון, ניתן לקנות ולמכור אותה ולהרוויח או להפסיד, כתלות בפער בין שער הקניה לשער המכירה. ככל שההערכות לגבי ביצועיה העתידיים של החברה טובות ואופטימיות יותר, כך אנשים יהיו מוכנים לשלם יותר עבור המניה ומחירה יעלה – ולהיפך. העוסקים בשוק ההון באופן מקצועי משתמשים בביטויים כמו "מניה יקרה" או "מניה זולה". ישנן שיטות שונות להעריך אם המניה יקרה או לא. אך הכוונה במניה יקרה היא כזו, שציבור המשקיעים מוכן לשלם פרמיה היום, בעבור סיכוי לרווחים גבוהים בעתיד.

אופציה זו אינה מניה ואינה איגרת חוב, ועל פי רוב מתאימה למשקיעים בעלי פרופיל סיכון גבוה. אופציית call היא הזכות לקניית מניה במחיר מסוים. לעומת זאת, אופציית put היא זכות למכור מניה במחיר הקבוע מראש. נמחיש עם דוגמא:

משקיע א' חושב שמחיר מניית חברת "123 בריבוע" הוא נמוך ואילו משקיע ב' חושב כי חברו אופטימי, ומחיר המניה גבוה מדי. משקיע א' קונה אופציית call, שמקנה לו אפשרות לקנות את המניה במחיר של  12 שקלים בתאריך מסוים, וללא קשר למחירה בשוק. כלומר, אם בתאריך המימוש של האופציה המניה תיסחר ב-14 שקלים, יוכל משקיע א' לקנות את המניה ב-12 שקלים ולמכור אותה ב-14 – כלומר רווח של שני שקלים. לעומת זאת משקיע ב', שקנה אופציית put במחיר מימוש של 12 שקלים, יוכל להרוויח אם מחיר המניה ירד מתחת למחיר המימוש. לדוגמא, בזמן מימוש האופציה מחיר המניה הוא 10 שקלים. משקיע ב' ימכור את המניה ב-12 שקלים, ויקנה אותה בשוק ב-10 שקלים – וכך ירוויח שני שקלים.

כאמור,  אגרות חוב, מניות ואופציות הן אבני יסוד בתחום ניירות הערך. מכאן, העניינים הולכים ומסתבכים: אגרות חוב להמרה, מניות בכורה, אופציות על נכסים שונים, אסטרטגיות ועוד עוד. אל חשש! גם אותם נסביר בפשטות בהמשך…

תגובות הקוראים (2)

  1. איילת

    מאמן מצויין! כיף לקרוא..

    הגב
    • אבנר שרפי

      מאמר מיוחד, יותר טוב מקורס בשוק ההון

      הגב

שדות חובה מסומנים בכוכבית

תגובתך הועברה לצוות לאומי בלוג ותפורסם לאחר אישורה.

האם אתה מסכים?