מכירים את התחושה שמגיעה אחרי שמשהו שעמלתם עליו זמן רב הגיע לסיומו? תחושת ריחוף, הקלה, חיוך וגם עייפות. אלו התחושות שליוו אותי בסוף השבוע האחרון, לאחר שהטוויטאפ מיוזיק הסתיים, ובהצלחה רבה, אם יורשה לי לומר.

האוכל היה טעים, וצביקה פיק היה במיטבו. אך מעל לכל המעבר מהאונליין לאופליין, ההיכרות עם האנשים, "המינגלינג" החברתי  - הם שריגשו אותי.

השמחה הייתה כפולה למראה חברים רבים שהכרתי לראשונה בטוויטאפ לאומי דיגיטל הקודם (ההפתעה על פניהם, כשהם גילו שזכרתי אותם ואף את שמם, הייתה שווה את כל העבודה הקשה). מלבד אלה, יצא לי גם לפגוש את החברים החדשים שנוספו למעגל החברים של לאומי דיגיטל: בבלוג, בטוויטר או בפייסבוק.

קשת רחבה של אנשים נכחה באירוע: לקוחות, גולשים, חברים וגם עובדים. גם הגילאים היו מגוונים: החל מצעירים מאוד וכלה באורח אחד מיוחד, ששבה את תשומת לבי. מעשה שהיה, כך היה:

ממש בתחילת הערב, בעודי מסתובבת בין האנשים, הבחנתי באדם מבוגר, שעמד בצד ונשען על מקל. הסתודדתי על כך עם חברים קרובים ותהינו – מה לו לטוויטאפ?

החלטתי לגשת אליו ולהציג את עצמי ולנסות לברר את התעלומה. האדון המקסים סיפר לי שהגיע בזכות בתו, שהיא אוהדת של לאומי דיגיטל בפייסבוק, ושהוא עצמו כבר 40 שנה לקוח של לאומי. הודיתי לו על השיחה וביקשתי את רשותו לשוב מאוחר יותר עם צוות צילום ולצלמו.

לצערי, לאורך האירוע לא פגשתי בו שוב ולצלם המאוכזב אמרתי שהוא בטח כבר עייף ובתו החזירה אותו הביתה.

בסביבות השעה 24:00 הסתיימה ההופעה, אט אט התרוקן האולם ואחרוני הרקדנים פרשו הביתה. נותרתי בחוץ עם צוות ההפקה ומספר חברים קרובים והחלפנו חוויות, כשלפתע אני מבחינה במישהו מתקרב בצעדים איטיים ומקל לעברי.

"באתי לומר לך תודה, היה ערב נפלא".

כולי נדהמת ונרגשת לראותו, לחצתי את ידו ואיחלתי לו בריאות והצלחה. נפרדנו בברכת לילה טוב, ואז הוא הסתובב אלי והוסיף:

"יש לי רק הערה אחת. לא מזמן ביקשו ממני לבוא לסניף לחתום על כל מיני מסמכים, ונתנו לי המון דפים לקרוא בבית. לא חבל? מה אני אעשה איתם? אפשר לקרוא באינטרנט, לא?"

לסיכום, אני מקווה שנהניתם, לפחות כמוני, אם לא יותר. שמחנו לראותכם ותודה רבה שבאתם. למי שהיה ורוצה להיזכר, הנה כמה מהתמונות מהערב:

וכמובן – נתראה בטוויטאפ הבא!