באחד הטורים הקודמים כתבתי על שיעורי השחייה שאני מבצע בעולם המדיה החברתית. אז בינתיים אני שמח לבשר שהמצב משתפר. יש התקדמות ואפילו נוכחות ברשימות (מעין סימן למשתמש טוויטר ממוצע המעיד על מידת הפופולאריות שלו ברשת). אבל מבלי ששמתי לב, התנהלותי במדיה החברתית חשפה אותי למימד אחר לגמרי, כזה שאינו מתוכנן ועל כן, כמו כל הפתעה בחיים, טעמו מתוק יותר.

זה התחיל בשיחה עם עובד שלי. דיברנו על המדיה החברתית והוא חשף בפניי את רמת פעילותו הגבוהה ברשת. אכן פעיל הבחור – מאות עוקבים בטוויטר, נוכחות בפייסבוק ולינקדאין. בקיצור – מתקדם. הוא היה הראשון שעניין אותי בטוויטר, ביקש שאפתח חשבון ואתנסה. "מקסימום לא הפסדת כלום" הוא אמר.

אז פתחתי חשבון. עצם פתיחת החשבון עברה באגף שלי כאש בשדה קוצים. "ראש האגף פועל בטוויטר" , נשמעה האמירה בפינת הקפה בהפסקות; "אייל פתח חשבון בטוויטר", אמרה עובדת לרעותה; "יש מצטרף חדש" התלחששו העובדים בדרך לעבודה. ואז, כמו פטריות אחרי הגשם, גיליתי לפתע עוקבים חדשים בכל יום. עוד עובד ועוד אחת ועוד מנהל שלא רוצה להישאר בחוץ ומנסה לבדוק מה מצייץ ראש האגף בלילותיו הלבנים.

ואז, הגיע פתאום ציוץ ראשון מצד העוקבים, פתאום עוד הודעה ישירה בנוסח של "היי אייל, רציתי לשאול אותך משהו ולא הספקתי היום…". פתאום השיח בבוקר במשרד הוא על הקישור שההוא שלח אתמול ועל המחקר והטור המקסים שההיא מצאה והעלתה לרשת. אתה עובד עם אנשים עשר וחמש עשרה שעות רצופות. בעבודה  למעשה, אין לך זמן לפעילות במדיה חברתית. אבל פתאום בערב ובסופ"ש אתה המנהל פוגש את עובדיך ברשת. אין עניבות ואין רשמיות ואין ריח של קפה באוויר. השיח יותר משוחרר, השיתוף מתרחב והחדשנות מגבשת.

פתאום אתה מבין שהמדיה החברתית סוחפת. היא יכולה, בארגון שמקבל אותה ומשתמש בה נכון, ליצור שפה משותפת, להסיר חסמים ולפתח קשרים. השיח בישיבת הנהלת האגף כבר מושתת על התקשורת בינינו מהלילה ומכוון לתכנים שהועלו. אי ההבנה המקרית בבוקר יכולה להיפטר ב"סמיילי" נכון שנשלח בהודעה ישירה בערב. העובדים מרגישים שיש עוד מקום להיחשף ולשתף ואתה מרגיש מכיל יותר. אתה מבין שהיחידה שלך מתכנסת דרך מכנה משותף חדש, במקרה שלי הטוויטר.

כמנהל בתפקיד מוטה חדשנות וטכנולוגיה, קפצתי למים של המדיה החברתית בשביל להיות נוכח, להכיר את השפה ולהתנסות. בפועל מצאתי כלי העשרה וסוג של מיזם ניהולי. בעבודה נכונה אתה יוצר למעשה קהילה חברתית אצלך ביחידה. קהילה משתפת ופתוחה לכולם, שמצד אחד מצריכה השקעה ותרומה (זמן / נוכחות), אבל גם מתגמלת ומגבשת.

ולא פחות חשוב – גם אתה נפתח. אתה מרגיש איך אתה משתנה. אתה יודע יותר ונחשף גם לרבדים פרטיים של עובדיך מתוך מוכנותם לשתף. תחשבו על זה – כמה אתם באמת יודעים על עובדיכם? כמה פעמים ביום אתם רוצים, יכולים ומצליחים להתעניין בעובדים שלכם מעבר לבוקר טוב הרגיל ושיחות המסדרון? אם אתם מזן המנהלים המשתף, אז אתם כנראה גם מצליחים למצוא כמה דקות להתעניין בשלום הילד החולה או איך היה בטיול האחרון. אבל למעשה, לחץ הזמן וסדר היום התובעני שואב אתכם למקומות אחרים.

אז זהו, שפעילות ארגונית במדיה החברתית פותחת בפניכם עוד אפשרויות לשיח. זה לא רק דיאלוג עם לקוחות, מדובר פה על דיאלוג עם העובדים; לדעת לשמש כאוזן קשבת גם במקום הכי לא צפוי ובזמן חריג; להבין שיש מי שהדרך הזו נוחה לו יותר כדי להיפתח.

בעידן החדש המתפתח של אקטיביות, שיתוף ויזמות במדיה, אם הלקוח עובר מלהיות CONSUMER ל-PROSUMER והעובד שלכם, שפעיל במדיה החברתית, מזמן מתפקד כ-PROWORKER, הגיע הזמן להוסיף את ה-PRO  גם לתפקידכם ולהפוך ל- PROMANANGER.

תנסו, אין לכם מה להפסיד. איך עושים את זה? על כך באחד הטורים הבאים.