במסגרת הטורים האורחים בבלוג, אנחנו שמחים לארח את עזרא אוחיון, בעל טור שבועי ב"דה מרקר" ובעל הבלוג "איזהו עשיר", העוסק בצריכה, חיסכון, השקעות וגם קצת על חיי משפחה וגידול ילדים.

מרבית השכירים מסגלים לעצמם שיטת חשיבה, שלפיה מצבם הפיננסי הוא תלוי משכורת – גובה המשכורת מלמד על עושרם. גם אני חשבתי כך. רבים מאיתנו למדו מהוריהם, שההוצאה החודשית תלויה במשכורת – אם החודש הוצאנו יותר מדי, עלינו לדחות את שאר ההוצאות עד לחודש הבא. התקשורת מלמדת אותנו שהמעמדות הכלכליים מחולקים לעשירונים לפי השכר. לפי דירוג זה, העובדים במקצועות ההיי-טק ממוקמים בעשירון העליון ועובדי שכר מינימום בעשירון התחתון. בשל כך, שכירים רבים רואים בהעלאת שכרם כמטרה כלכלית מרכזית. אופן החשיבה הזה מסוכן.

בהתאם לכלל האומר שההוצאות מתרחבות בהתאם להכנסות – חשיבה תלוית משכורת גורמת לנו להוציא יותר מכפי יכולתנו. היא מכניסה אותנו לחובות, מפריעה לנו לחסוך, ומסכנת את עצמאותנו הכלכלית.

חושבים שווי נטו – מאמצים גישה חליפית

עלינו לשאול את עצמנו "שווי הנטו" שלנו – נוסחת החישוב הינה הנכסים פחות ההתחייבויות. משכורת, גבוהה ככל שתהיה, היא עניין שיכול להסתיים מחר, כשנפוטר, נתפטר או נפרוש. לכן את ההחלטות הכלכליות צריך לעשות על פי השווי נטו שלנו. הנה כמה דוגמאות להבדל בין חשיבה תלוית משכורת לחשיבה על פי שווי נטו:

1. האם אנו יכולים להרשות לעצמנו חופשה בחו"ל? - חשיבה תלוית משכורת: "אנחנו עובדים קשה ויכולים להרשות לעצמנו לצאת לחופשה"; חשיבת שווי נטו: "כמה חסכנו עד עכשיו? כמה אנחנו רוצים לחסוך? באיזה קצב אנחנו רוצים לחסוך? האם החופשה פוגעת בקצב החיסכון? אם כן, אולי כדאי לבחור בחופשה זולה יותר".

2. "קיבלנו 200 שקל במתנה, האם לנצל אותם כדי לצאת למסעדה?" -  חשיבה תלוית משכורת: "קיבלנו ארוחה במתנה – מה יש כאן לחשוב?"; חשיבת שווי נטו: "נוסיף את 200 השקלים לשווי נטו. ועכשיו נשאל: האם אנחנו באמת מעוניינים לצאת למסעדה? אם כן, האם אנחנו עומדים בקצב החיסכון המבוקש?".

3. "קיבלתי העלאה במשכורת" - חשיבה תלויית משכורת: "יופי, עכשיו אפשר להעלות את רמת החיים"; חשיבת שווי נטו: "יופי, עכשיו נגדיל את החיסכון או נחזיר הלוואות".

4. "איך מתקרבים לעצמאות כלכלית?" - חשיבה תלוית משכורת: "על ידי העלאה"; חשיבת שווי נטו: "על ידי הגדלת הפער בין ההכנסות להוצאות".

להתגבר על הפחד והעצלות

אין תלוש שמפרט כמה אנחנו שווים. את החישוב והמעקב אנחנו צריכים לעשות בעצמנו. כמה שווים הדירה, קופות הגמל ותיק ההשקעות שלנו? כמה מזומן יש בחשבון? והחובות –  כמה עוד נשאר מהמשכנתא ומההלוואות בכרטיס האשראי? האם אנחנו באוברדרפט כרוני? אלה שאלות קשות, שרבים מתעלמים מהן בגלל פחד או עצלות. רוב השכירים בטוחים שהשווי נטו שלהם גדול מכפי שהוא באמת. התוצאה היא ביטחון עצמי מופרז, שעלול להסתיים בתאונה פיננסית.

עשירים או מאושרים?

הכסף אינו מטרה אלא אמצעי. קמצנות מונעת מאיתנו ליהנות מהכסף שחסכנו, אך גם ניהיליזם איננו התשובה. פזרנות וחוסר יכולת לדחות סיפוקים הם בבחינת ויתור מראש על האפשרות להיות מאושר. מעקב אחר שווי נטו והצטמצמות בהווה לצורך השגת מטרה גדולה בעתיד מחזקים אותנו כבני אדם ובסופו של דבר עושים אותנו יותר שמחים.