המדד עלה באפריל ב-0.9%; אך ללא שינוי מצטבר מאז ראשית השנה

מדד המחירים לצרכן עלה בחודש אפריל ב-0.9% כאשר מתחילת השנה לא נרשם בו שינוי. בחודש אפריל בלטו שני סעיפים בתרומתם לעליית המדד. הראשון, היה סעיף ההלבשה וההנעלה, אשר עלה ב-11.4% ותרם כ-0.3 נקודת האחוז מתוך העלייה הכוללת של המדד (דהיינו כשליש). אמנם, חודש אפריל מתאפיין בעליות עונתיות בסעיף תנודתי זה, אך עלייה כה גבוהה וחריגה לא נרשמה מאז שנת 1986. ממוצע העלייה בסעיף זה בחודש אפריל בעשור האחרון היה רק כמחצית משיעור העלייה בחודש האחרון.

נשאלת השאלה האם יש בכך ביטוי לגידול חד בביקושים או שמה רק סטייה מהמגמה ארוכת הטווח? לאור היציבות היחסית בסעיף זה בשנה האחרונה, לא ניתן לומר כי מדובר בשינוי מגמה, אך ראוי להמתין להתפתחותו עוד מספר חודשים. הסעיף השני אשר בלט בעלייתו היה סעיף הדיור אשר עלה ב-1.0% ותרם כ-0.25 נקודת האחוז לעליית המדד. כפי שניתן לראות בגרף, קצב העלייה השנתי של סעיף הדיור אמנם התמתן מאד בחודשים האחרונים, אך עדיין הוא גבוה מקצב עליית המחירים הכולל אשר הסתכם בכ-3%, דהיינו הוא תורם מעבר למשקלו במדד. יש בכך ביטוי לקיומם, עדיין, של עודפי ביקוש לדיור, הבאים לידי ביטוי גם בהמשך העלייה במחירי הדירות הנמדדים על ידי הלמ"ס ואינם כלולים במדד (כידוע, סעיף הדיור במדד מתבסס על השינוי במחירי חוזים מתחדשים של שכר דירה).

על הקשר בין סעיף הדיור, המדיניות המוניטרית ושער החליפין

כאשר בוחנים את הצפוי בחודשים הקרובים, הרי שאם תשמר מדיניות מוניטרית מרחיבה מאד בעת הקרובה, במקביל להתאוששות המשק, ייתכן ותביא להמשך עליית סעיף הדיור מעבר למדד הכללי. זאת, בין היתר, לאור השפעתה על עלות המשכנתאות.

יחד עם זאת, מדברי נגיד בנק ישראל בכנס של הבנק המרכזי של אוסטרליה שנערך בחודש פברואר 2010, ניתן להסיק כי בנק מרכזי הפועל להשגת יעד אינפלציה, עשוי להשתמש במכשירים רגולטורים שונים כדי למנוע עלייה מהירה של מחירי נכסים. הדבר נכון להערכתנו אם הבנק המרכזי יחשוש כי ישנה סכנה ליציבות המחירים במשק. זאת בפרט על רקע החשש כי העלייה בריבית עלולה לפעול להתחזקות נוספת של השקל. ביטוי לדעה זו, ניתן למצוא בדיווח על הדיונים המוניטריים שהיו בבנק ישראל לקראת החלטת הריבית לחודש מאי (הדיונים מסוף חודש אפריל). בהודעה צוין כי "לעיתוי העלאות הריבית בישראל  יחסית להעלאות הריבית במשקים המובילים, השפעה על שער החליפין של השקל. החברים דנו בחשש כי העלאת ריבית בקצב מהיר מדי תגרום להתחזקות יתר של השקל". להערכתנו, מצבו של המשק העולמי והאינפלציה המתונה, בפרט באירופה וארה"ב, יקשו על הבנקים המרכזיים בעולם לשנות את מדיניותם הנוכחית ולפעול לריסון מהיר של המדיניות המוניטרית. כפועל יוצא, ולאור האמור לעיל, המדיניות המוניטרית בישראל עשויה להמשיך ולהיות מרחיבה בעת הקרובה ונראה כי הריבית הריאלית הצפויה לטווח הקצר תגיע לכל היותר, לשיעור של אפס, לקראת סוף השנה. הייסוף המתמשך בשער החליפין הריאלי, כפי שניתן לראות בגרף, מצמצם עוד יותר את "דרגות החופש" של הבנק המרכזי, בפרט על רקע העובדה שכבר כיום מחזיק בנק ישראל ביתרות מט"ח בהיקף גבוה במיוחד, לאחר רכישות מט"ח הגדולות הנמשכות בשנתיים האחרונות.

הצמיחה ברביע הראשון – 3.3%

התוצר המקומי הגולמי של ישראל התרחב ברביע הראשון של השנה בכ-3.3%, במונחים שנתיים, בהשוואה לרביע שקדם לו. קצב צמיחה זה, נמוך מקצב גידול התוצר שהיה ברביע האחרון של שנת 2009 (4.8%). עם זאת, ההאטה בקצב צמיחת התוצר העסקי (שאינו כולל את תרומת הממשלה לצמיחה) הייתה מזערית בלבד, זאת כפי שניתן לראות בגרף. ההאטה בקצב הצמיחה למרות גידול משמעותי בשימושים, נבעה מהתרחבות מואצת של היבוא (בין השאר, בשל יבוא ביטחוני על ידי הממשלה), שהיווה מקור משמעותי יותר מהתוצר המקומי, לגידול בפעילות הכלכלית.

במבט קדימה, בשנה-שנתיים הקרובות צפויה צמיחה איטית יחסית בעולם המערבי, זאת כתוצאה מצמיחה איטית מאוד באירופה; גם בארה"ב צפויה האטה בצמיחה לעומת שני הרביעים האחרונים (5.5% ברביע האחרון של 2009 ו-3.2% ברביע הראשון של 2010), אך האטה זו צפויה להיות מתונה יחסית לזו שבאירופה. זהו הרקע להערכתנו כי לאחר צמיחה של התוצר המקומי הגולמי של ישראל בשיעור של כ-3.8% ב-2010, עלול קצב צמיחת המשק לרדת ל-3%, בקירוב, בשנת 2011. יחד עם זאת, יש לזכור, שחברות יצואניות אירופאיות ייהנו מאד מהיחלשותו המשמעותית של האירו מול הדולר. כך ייתכן וחלק מהמדינות האירופאיות המוטות יצוא לארה"ב ייהנו מהמצב. בנוסף, הצפייה כי תשמרנה ריביות נמוכות הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך בקרב המשקים החזקים יותר, מקלה על הוצאות המימון של חברות בחו"ל ובארץ ובכך מצמצמת במקצת את הקשיים הנובעים מהשפעת הצמיחה הנמוכה על צד ההכנסות.