ההיסטוריה מלמדת שלכל משבר יש את מאפייניו. אין ספק שאחד המאפיינים הבולטים של המשבר הפיננסי הנוכחי הוא המקום המרכזי שתופס בו נושא הסיכון, על כל היבטיו: זיהוי סיכונים, ניהול סיכונים, התעלמות מסיכונים, תמחור סיכונים וכן הלאה. המשבר חשף את העובדה המצערת, שהאמונה הבסיסית בכך שהשקיפות והמסחר החופשי בשווקים הפיננסים מביאים לתמחור נכון ואמיתי של המוצרים הנסחרים במסגרתם – פשוט אינה נכונה.

מדוע אינה נכונה? שלל סיבות: עיוותים בשווקים, כישלונות הרגולציה, תאוות בצע, ניהול קלוקל, לחצים של גורמים אינטרסנטיים, חוסר הבנה אמיתי של הסיכון, ועוד כהנה כהנה. ישנן הרבה בעיות כאשר המשבר הביא עימו יוזמות ותהליכים ליצירת רגולציה שתטפל בהן. אך דבר אחד בטוח – הפיתרון לא יהיה פשוט והטיפול לא יסתיים בעתיד הקרוב. כך שבינתיים נושא זיהוי הסיכון הפך בעייתי מתמיד – בגלל שאנחנו יודעים שהשיטה לא עובדת, אבל עדיין לא התגבשו תחליפים ברורים.

כשמדובר באיגרות חוב, ההסתמכות על דירוגי האשראי כמדד לבחינת הסיכון של ההשקעה הייתה בעבר כמעט מלאה. דירוגי האשראי הם המצאה גאונית, כלי פשוט, אינטואיטיבי, זמין ונגיש, שמקפל בתוכו כמות אדירה של מידע ומציג את כל המידע הזה בצורה קלה להבנה ולהשוואה. יתרונות השיטה הביאו למצב שבו לא רק המשקיע הקטן למד להשתמש כמעט אך ורק בדירוג האשראי על-מנת להעריך סיכון של איגרת או מנפיק, אלא גם משקיעים מתוחכמים וגדולים הרבה יותר. למעשה, ניהול הסיכונים של מוסדות פיננסים בעולם כולו נשען במידה לא מבוטלת על דירוגי אשראי.

מי מפקח על המדרגים?

עם השנים, הופנתה ביקורת רבה לסוכנויות הדירוג אשר הואשמו בפעילות תוך ניגוד אינטרסים. חברות אלו מקבלות שכר תמורת פעולת הדירוג, לפיכך, מדוע שלא יטו את הדירוג כלפי מעלה לרצות את לקוחותיהם? ניתן למצוא לא מעט דוגמאות למצבים שהיו בעבר, בהם, לכאורה, סוכנויות הדירוג לא הגיבו בזמן למרות קיומו של מידע רלבנטי וכך הדירוגים בפועל לא ייצגו את רמת הסיכון האמיתית שהייתה כרוכה בהשקעה. אך זה לא המקום לבחון האם היו בעבר כשלים נקודתיים בעבודת סוכנויות הדירוג. בכל מקרה, הכשל המרכזי בתחום הפעילות הזה הוא חמור הרבה יותר – הריק (כלומר הואקום) הרגולטורי.

גם היום, לאחר המשבר הפיננסי הגדול ביותר בעשורים האחרונים, עדיין לא קיים בעולם גוף אשר פעילות סוכנויות הדירוג נופלת תחת תחום האחריות שלו. אין מי שיהיה אמון על בחינת פעילותן, הסדרתה, חקיקת חוקים ותקנות רלבנטיים, קביעת עונשים במידה ונמצאו כשלים, אכיפה וכן הלאה. כך שכל מה שיש למשקיע להסתמך עליו הוא חקיקה מגומגמת במקרה הטוב ובמקרה הרע, את מילתן של הסוכנויות עצמן כי הן אכן עושות את המאמצים הגדולים ביותר על מנת להציג את התוצר הטוב והאמיתי ביותר. במשך שנים ארוכות, במרבית המקרים ועבור הרוב המוחלט של המשתמשים, מדד הסיכון ששמו דירוג אשראי היה מספיק.

נוכח המשבר הנוכחי, רבים מתחילים להתעורר ולשאול את עצמם האם התבססות על מדד סיכון בודד המופק על-ידי חברות שאינן כפופות כמעט לשום פיקוח ובקרה, הוא מספיק. אותם רבים כוללים בין היתר גופים מוסדיים מתוחכמים, המנסים להבין בצורה טובה יותר מה מידת הסיכון של הגוף לו הם עומדים לתת את כספם. במקרים רבים לגופים כאלו יש את היכולת לבצע בדיקה כזו באופן עצמאי או לשלם עבור המידע. אך המציאות הקיימת היא שרוב ה"אנשים הפשוטים" מושקעים בשווקים, בין אם באופן ישיר, באמצעות ניהול עצמי של תיק ההשקעות ובין אם באופן עקיף, באמצעות חסכונותיהם לטווח ארוך. להם אין את היכולת הכספית להשיג את המידע, ואין להם את הידע הנדרש על-מנת להגיע אליו לבדם. מה עליהם לעשות כעת? איך עליהם לבחון את השקעותיהם? איך עליהם להעריך את הסיכון?

כלים למשקיע

אני ממליצה להשתמש בשני כלים פשוטים יחסית, הנגישים גם למשקיע הפשוט.

ההמלצה הראשונה והבסיסית ביותר, שנכונה תמיד ובכל הקשר, היא לדעת במה אתם משקיעים. מי החברה המנפיקה? מה תחום הפעילות שלה? האם היא מובילה בתחומה או אולי חדשה בשוק? האם חברה גדולה או קטנה? רווחית או מפסידה? ישנן הרבה מאוד שאלות שניתן וכדאי לשאול לפני ביצוע ההשקעה. התשובות הפשוטות ביותר עשויות להכיל הרבה מאוד אינפורמציה. אם האיגרת הונפקה על-ידי יצרנית מכוניות אמריקאית או על-ידי חברת תרופות שוויצרית – ההבדל הוא גדול.

ההמלצה השנייה היא בחינת והשוואת תשואת האיגרת. במידה ואיגרת נסחרת בתשואה גבוהה או נמוכה משמעותית ביחס לאיגרות חוב אחרות בעלות מאפיינים דומים (דירוג אשראי ותקופה לפדיון), כנראה שההבדל משקף רמות סיכון שונות. כאן כלל האצבע ברור מאוד, אם איגרת בה אתם מעוניינים להשקיע נסחרת בתשואה גבוהה ביחס לאיגרות דומות בשוק מומלץ להצטייד בחשדנות בריאה ולבדוק לעומק למה.