רוצים להיות חברים של המנהל שלכם בפייסבוק?
בטורים הקודמים שלי, דיברנו רבות על התועלת שבהטמעת מדיה חברתית ברחבי הארגון. אכן יש תחושה מרוממת של פתיחות ושקיפות בין המשתתפים, שהולכת ומתפתחת מתוך עידוד השיח ומינוף הדינאמיקה בין עובדים ומנהלים.
אולם לאחרונה נתקלתי בצד אחר של הפעילות, צד שעלה בשיח שוטף של אחד מצוותי העבודה באגף שעליו אני אחראי.
בשיח הפתוח העלו חלק מהעובדים מחשבות, לפיהן הסיטואציה של חברויות עם המנהלים נראית להם מוזרה במידת מה. בין השאר נאמרו שם דברים כגון: "פתאום קשה לי לכתוב כל מה שבא לי"; "אני שוקלת את המילים בתגובות שלי שמא אחד המנהלים יראה מה כתבתי"; "יש תחושה שנכנסתם לנו לחצר הפרטית שלנו" וכדו'.
כששמעתי על כך לראשונה הופתעתי. לא חשבתי אף פעם על הפעילות ברשת החברתית במושגים של חדירה לפרטיות או כמשהו שיגביל שיח אלא להיפך. הרי תמיד יש לעובד אופציה חופשית לא לאשר חברות. אך האמנם כך? מתברר שלא בדיוק.
צאו וחשבו על תחושותיו של העובד, שהמנהל שלו או מנהל ביחידתו שולח לו חברות בפייסבוק והוא לא ממהר לאשרה. האם המנהל ישים לב? האם ינטור לו טינה? אני מניח שהעובד יעדיף לאשר במקום "להסתבך" לתפיסתו האישית.
בכל מקרה, מה נכון לעשות – להתעלם? "אין מצב", כפי שאומר הביטוי המוכר. הרי למה נועדה הפעילות אם לא כדי לדון בסוגיות הרגישות ביותר? קשה ככל שתהיה הבעיה, עדיין היא שם וצריך להתמודד איתה. אולי נסוגים ומפסיקים לערב עובדים בפעילות חברתית עם מנהלים ברשת? לא ישים. הרי איך ניתן לעצור את הכיוון? ולמה בעצם לחדול מכך? הרי זה בדיוק ההיפך מפתיחות, משיתוף וחברותיות.
וכעת מה עושים? מדברים. החלטתי לפתוח את העניין ובחרתי בעובדת מאותו תחום פעילות שנציגיו העלו את הנקודות, כדי שנשב יחד ונדבר על הסוגיה. בפתיחות ובצורה כנה.
ובכן, הכירו את פאני יודייקין, ראש צוות במוקד לאומי CALL. ישירה, מלאת ביטחון, אומרת את מה שעל הלב בלי חשש – בדיוק המתכון לשיח פורה, מלמד ואפקטיבי. נקווה שגם אצליח אישית להשחיל מילה.
להלן תיאור השיחה שהתקיימה השבוע באחד מהבקרים האביביים:
מכיוון שהסברתי את הסוגיה עוד בפתיחה, בואי נדבר ישר לעניין. למה בכלל התחושות האלו עלו לדעתך?
רשתות חברתיות נועדו עד לא מזמן לשרת מטרות חברתיות בלבד, ובוא נודה שחלקנו לובשים מסכות על בסיס יומיומי ובעיקר במקומות העבודה. בעולם החברתי אנו נוטים יותר להופיע נטולי מסיכות ואז נוצר חשש טבעי לחדירה ל"חצר הפרטית".
אני לא בדיוק מתחבר למונח "חצר פרטית". הרי זה כהגדרה נוגד את תפיסת המדיה החברתית. אין לך ממש פרטיות מהרגע שאישרת חברות. אם את לא מעוניינת שיראו את פעילותך – תחסמי או תסנני. אבל אז את לא ממש חברתית, הלא כך?
אני אנסה לדייק. המונח "חצר פרטית" מנסה להגדיר סיטואציה. יש את מקום העבודה וההתנהלות השוטפת שבמסגרתו, ויש את הזמן הפרטי ומקומות הבילוי והחברה ויש גםאת הרשת החברתית. לא בדיוק נוח לכולם להיות במקומות כאלה עם המנהלים. מצד שני, אין ספק שכדי להיות פעיל במדיה החברתית צריך גם פתיחות ומוכנות למצבים לא שגרתיים. אנחנו מעכלים את זה.
לדעתך יש עובדים שהקטינו פעילות או שחוששים להתבטא ברשת לאור נוכחות המנהלים?
כן. לא פעם ולא פעמיים אני מוצאת עצמי שוקלת מילים, מתלבטת האם ארצה לכתוב סטטוס כזה או אחר, כי הרי כולנו יודעים שהפרשנות הסובייקטיבית של המילה הכתובה היא אינדיווידואלית וכוחה חזק. במקרים אחרים אני עלולה להביט בפוסט או בתמונה של מנהל עם הרצון להגיב, לפרגן או לתת את דעתי על הנושא, אך רגע, אולי מוטב להימנע? האם זה ייתפס כחנופה?
ואז זה מתחיל, כאשר מקש ה-Delete הופך שימושי יותר מתמיד. אך בפועל קיים גם החלק האופטימי, שכן למטבע יש תמיד שני צדדים והצד השני פה הוא שהאינטראקציה עם המנהלים מהווה עבורנו הזדמנות להכיר, לשתף ולהיחשף לדיון. אנחנו לא מוכנים לוותר על ההזדמנות הזו.
ואם נגענו כבר בנושא ההזדמנויות, אני מבקשת להפנות גם אליך, אייל, מספר שאלות: האם קיים גם פן חברתי גרידא בתוך כלל הפעילות שלך ברשתות?
אין ספק שהרוח המרכזית הנושבת במפרשים היא מגמת ההטמעה בפן הארגוני, אבל אם אתה לא מעורה בעניין של חברותיות, של היכרות ושל שיח קרוב לא תוכל לקיים פעילות אפקטיבית. מכאן שיש פה צורך בשילוב: ארגוני ואישי.
האם אתה חושב שעל העובדים להציע חברויות למנהלים או שההיפך הוא הנכון? האם בכלל אנו זקוקים לחוקיות כלשהי בתחום זה?
ממש אין שום צורך בחוקים. הצעת חברות או מעקב בכרטיס אינה חובה או הכרח. אם אתה מעוניין בכך, תזרום עם זה. אישית אני מעדיף שלא ליזום הצעות חברות לעובדים אלא בוחר להגיב להצעות שמגיעות אליי. אני ממליץ לכל אחד לנהוג לפי מה שמניע אותו.
איך אכן נתפסות בעיניך התגובות שלנו לפוסטים או סטטוסים שמעלים המנהלים? האם הדבר נתפס כחנופה?
הכל בעיני המתבונן. אישית אני רואה בזה בטחון ופתיחות. רבים מהמגיבים אליי אינם עושים זאת על בסיס קבוע ולא מתערבים בכל נושא. חלקם אף מפתחים דיון, מביעים עמדה ויוצרים שיח מעניין. במילים אחרות, אל תהיה לי "רקדן אוטומטי": מעניין אותך – תגיב; לא מעניין אותך – עבור הלאה. תנסה להיות ענייני, שכן חלק מהעניין הוא דינאמיקה וגיוון.
פאני, לאחר שסקרנו נושאים אלו אחת הדרכים להעברת מסר של הרגעה כללית מבחינתי הינה דוגמת הדיאלוג הזה בינינו כפי שאנו מעלים ישירות לפוסט. ישנן עוד נקודות לתיאום ציפיות בין החוששים מהפעילות לבין המנהלים?
אני אחלק את התשובה לשניים: אנחנו חיים היום בעולם של Instant Messaging ולכן להתלבט ולחשוב כל רגע על מה אני כותב או מעלה, לא מתיישב טוב עם המתרחש בעולמנו. יחד עם זאת, חייבים להיות מודעים לכך שמדיה חברתית היא כלי חשוף. יש דברים שלגביהם אפילו משפחה או חברים רצוי שלא יראו. אם אתה שם משמע אתה קיים, אך עדיין פועל כמי שמבין את כללי ההתנהגות. אנחנו מייצגים את דור ה-Y שצמא לידע, לאתגר, להזדמנויות חדשות ולסביבה פורה וברור שכניסתו של הארגון לרשתות "שלנו" יכולה בפשטות רבה להביא אותנו בדיוק למטרות האלו.כהצעה לכם, המנהלים, יש לי רק דבר אחד להגיד: "כאן דיירי הפייסבוק, נא להתנהג בטבעיות". כוונתי שפה ברשתות החברתיות יש חוקים אחרים, לפעמים אנחנו מחוברים ולפעמים זה רק נראה ככה; לפעמים אנחנו מגיבים ולפעמים לא; לפעמים אנחנו צוחקים ולפעמים לא. לכן העצה הכי טובה שלי היא שנסכים כולנו להיכנס לפרופורציות, כי בסופו של דבר כולנו בני אדם שמחפשים אחר אותם הדברים ורק קוראים להם בשמות שונים. בואו נתאים את עצמנו, ניהנה, נכיר, נפיק את המירב והכי חשוב, נהיה טבעיים!
נקודות חשובות, אימצתי. פאני, תודה על הפתיחות והשיתוף. נתראה ברשת.
*
לסיכום, מספר נקודות שמתקבלים מהשיח שקיימנו פה:
- נוכחות מנהלים ועובדים ברשת חברתית אחת מעוררת אצל חלק מהמשתתפים רגשות מעורבים.
- במקום להתעלם ולהדחיק חשוב לדבר על כך ולפתוח את הנושא.
- חשוב להבהיר וקודם כל להבין שנוכחות מנהלים ברשת לא נועדה לצרכי ריגול חלילה או מעקב או שוטרות. הנוכחות החברתית היא וולונטרית ואיש לא מתכוון ליצור משברים או רעיונות חינוך מסטטוסים או ציוצים שעולים ברשת.
- הנוכחות היא אישית ומשרתת את המנהל או את העובד כאדם פרטי.
- עדיין תפקידו של כל אחד מאיתנו לזכור שהוא מייצג בפעילותו בצורה כזו או אחרת גם את הארגון , מי יותר ומי פחות.
- אל לנו כמנהלים למנף בצורה מגמתית מידע שעלה ברשת או להסיק מסקנות מציטוטי מדיה חברתית רק בשל העובדה שנחשפנו אליהם. נאה דורש נאה מקיים.
- לטווח הארוך השיח המשותף מייצר יותר תועלת הן לארגון והן לחברים בו.
- נדרשת תקופת בשלות ורמת בגרות ופתיחות מכל המשתתפים.
- שיח, הקשבה, דיון ותיאום ציפיות בכוחם לפתור את רוב הבעיות.
אני מתכוון ליישם חלק מהטיפים שעלו כאן וחלק מהרעיונות שגיבשתי תוך כדי השיחה עם פאני. מבחינתי הנושא לא מוצה עדיין והוא מחייב המשך דיון בין העובדים והמנהלים. אישית אני יודע לאן אני ממשיך מכאן. עכשיו תורכם לקבל החלטה לגבי הפעילות הרלבנטית ביחידות שלכם. שיהיה בהצלחה.
36 תגובות עד כה
בוקר טוב , טיפה באיחור , כל מה שכתבתם נכון , לספור עד 10 , לנשום עמוק ולקרוא שוב לפני שכותבים, לדעתי זה נכון לגבי כל סטאטוס שרושמים, אבל יש פתרון לדעתי הרבה יותר טוב לנושא. ניגשים לרשימת החברים בפייסבוק ומגדירים רשימה של "מעגל פנימי" של חברים , אותם אלו שכן שייכים ל"חצר הפרטית" ואין לנו בעיה שיראו אותנו ב"מערומיינו". לאחר מכן ניגשים להגדרות פרטיות ושם מגדירים שרק אותה רשימת חברים תראה את הסטאטוסים שלנו. כך נוצר מצב שאנחנו לא צריכים להיות רגישים פוליטית לסטאטוסים שאנו שולחים לאוויר העולם והאינטראקציה שלנו עם המנהלים או המכרים שאינם חלק מהחיי יום יום שלנו מתנקזת רק לתגובות הרצוניות ונשלטות שלנו לסטאטוסים שלהם. יש בכך בשביל להרגיע את התחושה שאי אפשר להתנהל בחופשיות ברשת ולמנוע את הדילמה של את מי אני מאשר ומה אני כותב.
מעבר לכך , לא לטעות לרגע , עולם הפרטיות מצטמצם מדקה לדקה עם התפתחות הטכנולוגיה ולא רק במישור האינטרנט אלא בהרבה מאוד מישורים שונים של החיים שלנו. הרבה מאיתנו לא רואים את זה בפעולות שהפכו להיות שגרתיות בחיינו ויבינו את זה רק בעוד כמה שנים כאשר זה יהיה כבר עובדה בלתי ניתנת לשינוי . כאשר המידע שלנו יהיה חשוף , לא ניתן להסתיר אותו יותר. טוב או רע , רק הזמן יגיד.
אייל.
כתמיד מחודד ודרוך.זו הייתה רק שאלה של זמן שהדבר הזה יעלה לברור ועדיף מוקדם מאשר מאוחר.
רשת חברתית מטבעה שקופה אחלה בעניין של שיתוף בידע ואפילו שיתוף בהתבלטות אבל עדיין מקום שצריכים להיות בו כללי משחק ברורים ומכובדים.
אהבתי את הדיון! מסכימה עם רוב הנושאים! הנושא כבר מיושם הרבה לפני הדיון עם הבכירים:)
יום נפלא
אייל. הפוסט שלך כרגיל שואל שאלות וגם נותן תשובות. אך מעבר לתשובות ותובנות בפוסט אני יכולה לדבר על התחושות שלי לגבי הסוגיה – והתשובה לדעתי נמצאת גם באופן התנהגותו של אותו מנהל ברשת. ההתנהגות יכולה להיות של ה"אח הגדול " – או – ואתה הדוגמה לכך – כמו של אחד מהחברה שתמיד זוכר לברך ליום הולדת או אירוע משמח אחר ,להסב תשומת לב למאמר מענין או לפרסם מתכון לתבשיל טעים
כמנהלת ומנוהלת אני חייבת להודות שהדילמה עכבה אותי מלהצטרף לרשת החברתית, אך ברגע שהעזתי, נוכחתי לדעת שהשד לא כזה נורא, להיפך: היתרונות רבים מה"חסרונות" ולכן- מומלץ בחום!
פאני ואייל תודה על פוסט מעניין
סוגיה מעניינת, אהבתי את הדרך שפתחת את הנושא והראיון, המסקנות אכן מעוררות שאלות מסוימות.
נהנה מאוד לקרוא את הפוסטים שלך אייל.
תודה אייל על ההרצאה המרתקת שלשום בכנס עובדים חדשים. גם שמחתי שיש לך יותר מחבר אחד בפייסבוק…;-).
אני רואה במדיה החברתית בכלל ובפייסבוק בפרט, הזדמנות ליצור ערוץ נוסף עם המנהל שהוא הרבה יותר פתוח ו"זורם" מעבר לערוץ הענייני בעבודה. בינינו, אם המנהל שלכם כבר הגיע לייסבוק, סביר להניח שהוא ישמח אם תציעו לו חברות…
שאלה לי אליך. נניח שתיתקל בעובד/ת שלך שמקטר על תנאי עבודתו או על משהו אינטימי אחר שקשור בהם באמצעות העובדה שהוא חבר שלך בפייסבוק או שאתה עוקב אחריו בטוויטר. האם תהיה סלחן כלפיו?
דורין שלום ותודה על הפנייה , לשאלתך אין כאן שאלה של סלחן או לא סלחן, מן הסתם אפנה אל העובד ולא דרך הרשת דווקא ואנסה לברר העניין , מקרה כמו שתיארת יכול להתרחש אולם דרך מענה מהיר , טיפול בבעיה של העובד והעברת מסר שאני מעדיף פנייה ישירה הנושא יחלחל פנימה והלאה . לתפיסתי הכל עניין של דוגמא אישית , איך שתטפל במקרה הראשון תוכל למנוע את המקרים הבאים ותגיע למצב שעובדים מעדיפים פנייה פרונטאלית מאשר שימוש במדיה חברתית במקרה של הצפת בעיה. שיהיה לכולנו יום מוצלח
ברשותך אייל, גם אני רוצה לענות על השאלה הזו – האם המנהל צריך להיות סלחן?
עוצמתו של מנהל איכותי באה לידי ביטוי ביכולתו למנף את דברי הביקורת שקרא ברשת ולקיים שיחה עם אותו עובד, כדי להבין תחושותיו מתוך כוונה אמיתית וטובה להבין מדוע העובד מרגיש כך ומה ניתן ביחד לשנות. רק דברים טובים יכולים לצמוח לאותו עובד/צוות ולאותו מנהל שיבין שדברי הביקורת הם סימפטום של מצוקה מסויימת אצל העובד. חשוב למצוא את הדרך להבין את המצוקה הזו ולנסות ולהתמודד על דרך רצויה ומתאימה לפתרון. זו בהחלט לא דרך קלה או פשוטה – אבל כל דרך אחרת: נזיפה, טינה או נקמנות כלפי אותו עובד – לא תשיג שום תוצאה טובה
מנהל שמתמיד לקיים עם עובדיו שיחות אישיות ומברר עם עובדיו מצוקות, תחושות לא טובות וגם – כמובן שביעות רצון – ירוויח עובדים איכותיים ותורמים, אוירת צוות טובה וחיובית – ומן הסתם מינימום של קיטורים ברשת.
אבי
תודה רבה אייל על הדברים המעניינים. כמי שמכיר אותך כבר מספר רב של שנים, אני יותר מסמוך ובטוח שהפעילות שאתה עושה ברשת ובמדיה החברתית הוא לטובת העניין ולקידום העולם החברתי- וירטואלי החדש. יחד עם זאת אל תיקח על עצמך התחייבות גורפת שכזו, כפי שכתבת בסיכום:
* חשוב להבהיר וקודם כל להבין שנוכחות מנהלים ברשת לא נועדה לצרכי ריגול חלילה או מעקב או שוטרות. הנוכחות החברתית היא וולונטרית ואיש לא מתכוון ליצור משברים או רעיונות חינוך מסטטוסים או ציוצים שעולים ברשת.
יתכן וקיימים מנהלים שכן עושים זאת!!!
ויחד עם זאת, מוטב שכל אדם, הכותב דבר מה ברשת, יחשוב פעמיים לפני שהוא כותב את כל מה שהוא חושב שכדאי לכתוב. כפי שנהוג להציע – מוטב לספור עד 10 לפני שאומרים משהו למנהל או לחבר או לעמית. כך מוטב לנהוג ברשת. לספור עד 10 לפני שכותבים….
כמו תמיד נהנה לקרוא את כל שאתה כותב וללמוד המון דברים חדשים
שלך, אבי
אבי תודה על הביקור ! מסכים בהחלט. דרך אגב לא חשבתי שאני לוקח התחייבות בסיכום רק ציינתי אמירה כללית כמאפיינת את הפעילות. הספירה עד 10 נכונה תמיד. טיפ מוצלח
צר לי להרוס את האידיליה אך אני לא מאמין באימרתו של מארק צוקרברג (מייסד פייסבוק) "הפרטיות מתה". ישנה את הסוגיה בה דנתם של יחסי עובד-מנהל שהיא מאוד מורכבת – אם אני איני מעוניין להכניס אדם משדה חברתי אחד בחיי לרשת חברתית, אני פשוט לא מאשר אותו. בלי חשבון, בלי לחשוב על זה ובלי להתמהמה. בניגוד לארגונים גדולים בהם מתחילים להשריש את התרבות הזו שאנו עדיין לא יודעים מה יהיו השלכותיה.
ישנם הרבה גורמים פרטיים שיכולים לעשות שימוש במידע שזולג החוצה, שלא לדבר על מסחריים. אני לא מחזיק בסודות מדינה, אבל אני מעדיף להשאיר אצלי את היכולת לשלוט במי יראה מה.
אלון , אל תצטער, לא הרסת פה כלום, להיפך , לתפיסתי חיזקת ! יעשה כל אחד כרצונו ולכרטיסו …….
אייל ופאני, סוגייה מרתקת, אותנטית מאוד ועוד לפני פרסום הפוסט המצויין הזה, נתקלתי בשיח דומה במסדרונות… בכמה וכמה מהם. פעילות במדיה החברתית בכובע של אדם פרטי, שהוא יצור חברתי חייבת, במקרים רבים, לקחת בחשבון את החשיפה והשקיפות ברשת, קל וחומר אם מדובר בכובע של עובד בארגון ובכל מסגרת אחרת. בכל אמירה, תגובה, או הבעת דעה חייבים להפעיל שיקול דעת זה או אחר, בהתאמה לסיטואציה. בדיוק כשם שאני לא אומרת כל דבר בכל מקום. יש וצריכה להיות לכל אחד "מסננת" כלשהי. (תקרו לזה טאקט, או פוליטקלי קורקט). בחר אדם/עובד/חבר להתבטא באופן מסויים- כי אז יש לכך השלכות. כמו בעולם האוף-ליין, חיים ומוות ביד הלשון (אם תרצו-המקלדת). הדיון הזה מראה על קפיצת מדרגה בבשלותם של המשתתפים, הכרחי היה שיתעורר. מצפה להתפתחויות הבאות…
סיגל , צודקת, ובואי נחבר את הצעתך עם הצעת אבי למעלה , נספור עד 10, נפעיל שיקול דעת ונתקדם …….
כמו תמיד דוז פאווה. הגבתי גם לסטטוס של אדם שוב לגבי הפוסט בכלל וכתיבך הכללית בפרט. ברשותך אני מפרסמת את המאמר לחברי המרכז הבינתחומי לאינטרנט בפייסבוק.
נ.ב- מזמן מזמן לא שוחחנו ו ! אייל יקירי- הגיע הזמן לקבוע סדנה חדשה. נשתמע.
רוני פרידמן
המרכז הבינתחומי לאינטרנט
http://WWW.IIC.ORG.IL
רוני תודה ! הרשות נתונה , שמח שאהבת
אייל,
תודה לך ששתפת בקייס-סטדי מהשטח.אין
כמו להקשיב לשטח ולצאת נשכר מהארות והערות שבאות ממנו.
כרגיל,אתה מקורי מרבים אחרים.
מאד מעניין ונראה שלארגונים רבים יש מה ללמוד מלאומי-בלוג.
המשך שבוע נפלא ונשתמע בפוסט הבא.
פיני , מסכים איתך ! הפתרונות עולים רק בשיח. עצם הדיון עושה את ההבדל. תודה על הביקור והמשוב
לא ניתן להמנע מהאפשרויות הפחות נעימות שהעובדים יכולים לעמוד בפניהם..
חכמים כבר אמרו מזמן כי ,אין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב.
גם בראיונות קבלה עוד לפני שהעובד מתקבל למקום עבודתו, המעביד בד"כ בודק את המידע על המועמד ברשתות החברתיות.
שמוליק תודה על הביקור. ברשותך אני משאיר לפאני את הזכות לענות על הנקודות שציינת מנקודת מבטה. הדיון לא מסתיים בטור ויכול להמשיך כאן. התחלת כאן משהו ואנו נמשיך , נראה לאן זה יוביל….
שמוליק שלום,
אני בהחלט מסכימה עם אמירתך ואף ציינתי בתשובותיי כי אין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב. לטעמי, מעסיק שפוסל מועמד על פי התנהלותו ברשתות החברתיות מקטין את סיכויו לאתר מועמדים ראויים. התנהלותי ברשת היא פתוחה, חופשית ואמיתית אך אין בה להעיד על יכולותי המקצועיות. כפי שכבר אמרתי צריך לקחת את הכל בפורפורציות הנכונות.
פוסט מצויין!!!
חשוב מאוד לכל המנהלים שמחוברים לרשתות החברתיות וחלקם חברים של העובדים שלהם לנהל דיון בנושא .
מניסיון תלמדו המון ובנוסף תבהירו את עמדתכם לפעילות שלכם ברשתות חברתיות
אצלנו בתחום זה עבד.
אייל תודה
דקלה תודה על הצפת הסוגיה שהביאה למהלך הזה . הרווחנו המון בתהליך. מכאן רק נמשיך הלאה ונלמד עוד. פאני ייצגה את חבריה בצורה מדהימה ולימדה אותי מעצם שאלותיה.
יש גם סוגייה שנתקלתי בה שלקוחות שולחים בקשת חברות.
למשל לקוח ליועץ ההשקעות שלו בבנק.
מה עושים במקרה כזה שאתה רוצה להפריד ביין החיים המקצועיים לפרטיים ?
אם מסרבים הלקוח יכול להעלב, אם מאשרים אנו נחשפים יותר ממה שרצינו…
אילן , נקודה מעניינת, לקוח – עובד / לקוח – ספק במדיה חברתית. אני מקווה שנראה בזרם התגובות כאן תחילתו של דיון בעניין. אני ממתין בציפייה לדעות של אחרים. תודה על הביקור ועל "השלכת החכה" למים…..
שלום אייל. במקרה של לקוח – יועץ השקעות ו/או פנסיה , לדעתי יש מקום להפרדה בין התחום המקצועי לחיים הפרטיים. בפרט לנוכח הוראות רגולטוריות , חדשות לבקרים , המסדירות באופן ברור את הקשר המקצועי בין נותן ומקבל השירות בתחום הייעוץ בין כותלי הבנק. הסירוב יתקבל בהבנה לנוכח משמעות וחשיבות התחום. בוודאי שלא נצפה שיועץ ההשקעות והפנסיה ייעץ ללקוחותיו , בביתו ו/או בקו הטלפון הפרטי למשל.
ניתן לעשות הקבלה לתחום הרפואה , למשל , או בעלי מקצוע נוספים , במקרים אלה חוות דעת ניתנת בדרכים מקובלות ולא באמצעות רשת חברתית. כנ"ל לגבי תחום הייעוץ בהשקעות ו/או פנסיה.
אחד הפוסטים היותר כנים ואמיתיים שקראתי.
אין ספק שרשת שנקראת חברתית ומטבלים בתוכה מערכות יחסים לא רק של חברים לבית אלא גם לעבודה, מנהלים ישירים ועקיפים ואנשים מהעולם כולו יוצר מורכבויות חדשות.
אבל כמו שאמרת פאני ובחוכמה- כולנו אנשים שמחפשים בסך הכול את אותם דברים וכל עוד זוכרים את זה גם במורכבות הזו מוצאים את הדרך.
ואני אחזור ואדגיש מירי חלק מהמשפט של פאני : " כולנו אנשים ….." , זה מספיק ….
פאני , מסכימה ? (-:
מסכימה בהחלט.
כולנו אנשים, והדוגמא הטובה לכך מבחינתי הוא הטור המשותף שלנו:-)
קייס-סטדי חשוב ומועיל. אקרא שוב לעומק ואגיב בפירוט. תודה
תודה על הפוסט המענין! זו אכן נקודה מעניינת ורבים יאמרו גם – בעייתית. ושוב אנחנו מגיעים לענין העמימות: היכן עובר הגבול בין חיינו האישיים לעסקיים? המדיה החברתית מערבבת בין שני העולמות שעד לא מזמן היו מנותקים כמעט לגמרי האחד מהשני. וזה מוביל אותי לעוד נקודה חשובה- עד כמה ארגון יכול לצפות ולבקש מעובדיו לקדם את שירותיו, מוצריו וכו' במדיה החברתית? האם לגיטימי בכלל לצפות שזה יקרה? מנסיוני נתקלתי בלא מעט עובדים שלא מוכנים בשום פנים ואופן לעשות זאת…גם אם ברור שברגע שיתחילו, הם אלה שיהנו באופן ישיר מהפירות…
מאיה תודה על התובנה וההערות, יצא לך ממש טור קצר אך עמוק ….סוגיית המה נכון ? אינה נפתרת בטור למעלה ואכן התייחסת להמשך הדרך ולשאלת איך צריך לנהוג. לטעמי חשוב שכל ארגון ייאמץ/יצור מעין אמנה / פוליסת מדיה חברתית עם מספר כללים וציפיות למה נכון ומה לא נכון תחת שמי הארגון מבחינת פעילות עובדים ברשת. אני חושב שניתן להבין את עמדתי בטור שאין לכפות ואין לצפות להפיכת כל עובד לשגריר רוצה לתמוך ולקדם. יעשה זאת . לא רוצה לערב ? לא חייב. פתיחות/ שקיפות/ חברותיות . אשמח לשמוע עוד דעות .
טרקבקים
[...] הללו אינן פשוטות. ניתן אף להמשיך ולהרחיב ולשאול על רמת ההתנהלות המצופה בין מנהלים לעובדים ברשת ועוד. התשובות לשאלות אולי לא חד משמעיות אבל השיח [...]
[...] This post was mentioned on Twitter by adam shuv אדם שוב, Gadi Shimshon, Refresh – Go Social!, dridan, dridan and others. dridan said: RT @biraneyal: http://bit.ly/a2NtoM פוסט חדש שלי בלאומיבלוג שיח פתוח עם ראש צוות במוקד פאני יודקיין על מנהלים עובדים ומה שביניהם ברשת חברתית @leumidigital [...]