בנק ישראל הודיע ב-28 בדצמבר כי הריבית לחודש ינואר 2010 תעלה ב-0.25 נקודת האחוז ל-1.25%. זהו החודש השני ברציפות בו הריבית עולה.

ברקע החלטת הריבית עמדו מספר נתונים:

1. סביבת האינפלציה מצויה בקרבת הגבול העליון של יעד יציבות המחירים.
2. ב-12 החודשים האחרונים עלה המדד בכ-3.8% ועל פי הערכתנו קצב זה עשוי להיות גבוה יותר בחודשים הקרובים. גם כאשר מנטרלים את השפעת עליות המחירים שנבעו מפעילות הממשלה (מיסים, היטלים) מדובר בשיעור עליה שנתי של כ-2.6%, זאת לפי חישובי בנק ישראל. לעניין זה, להשפעת הורדת המע"מ ב-0.5 נקודת האחוז, החל ב-1 בינואר 2010, צפויה להיות השפעה זניחה בלבד על הקצב השנתי של עליות המחירים.
3. ציפיות האינפלציה לשנה הקרובה הנגזרות משוק ההון עומדות אף הן בקרבת הגבול העליון של יעד יציבות המחירים. על רקע זה, הריבית הריאלית, המחושבת כריבית בנק ישראל בניכוי ציפיות/תחזיות האינפלציה לשנה הקרובה, עדיין הינה שלילית ואינה הולמת את מצב המשק הנוכחי.

הריבית נמוכה בהשוואה בינלאומית

ההתאוששות של המשק הישראלי, אשר היוותה את אחד מתנאי הרקע להחלטת בנק ישראל, הקדימה משקים רבים בקרב המדינות המתקדמות. למרות זאת, הריבית הריאלית והנומינלית בישראל נמוכה בהשוואה בינלאומית. לפי הודעת בנק ישראל, הבנקים המרכזיים העיקריים ממשיכים להעריך שהאינפלציה תישאר מתונה במדינות אלו, זאת על רקע פער התוצר הגדול, כאשר בחלק מהמשקים ובראשם יפן, טוען בנק ישראל, חוששים מדפלציה. לכן, במדינות אלו עדיין נשמרת מדיניות מוניטרית מרחיבה, זאת על רקע המצב המשקי (הריאלי) וסביבת האינפלציה הנמוכה.  בישראל לעומת זאת, המצב שונה – הן בתחום הצמיחה והן בתחום האינפלציה, ומכאן הצורך בהתאמה מתמשכת כלפי מעלה של שעור הריבית.

יתר על כן, בנק ישראל אף ציין כי העלאת הריבית הנוכחית היא חלק מתהליך הדרגתי של "החזרת הריבית לרמה "נורמאלית"…". מהי אותה רמה אליה מתכוון בנק ישראל? להערכתנו, מדובר בריבית ריאלית צפויה של כ-2 עד 3 אחוזים אשר בהינתן שיעור אינפלציה חזוי של כ-2 עד 3 אחוזים, מגלמים ריבית נומינלית של 5 עד 6 אחוזים. כפי שציינו גם  בעבר, תהליך זה עשוי לקחת כשנתיים, בקירוב.

העלאת הריבית הוסברה גם בעליות במחירי הנכסים

מרכיב נוסף, אשר היווה את אחד הגורמיםהריבית האחרונה ומהווה חידוש, ביחס לנימוקים שהיו בהודעות קודמות, נוגע לעליות במחירי הנכסים ובתוכם הדיור. עד כה לא השתמש בנק ישראל בנימוק זה, דהיינו החשש מ"אינפלציה של מחירי נכסים", בעת שהעלה את הריבית. כידוע, מאז החלה המדיניות המוניטרית המרחיבה ושיעור הריבית התקרב לאפס, הפנה הציבור חלק מנכסיו לאפיקי השקעה בעלי רמת סיכון גבוהה יותר, אך עם אפשרויות לתשואה גבוהה יותר. כך, חלק מהעליה במחירי הדיור בשנים 2008-2009 נבע מרכישת דירות להשקעה ומיכולת לקבל משכנתאות בריבית נמוכה במיוחד. מאחר וגידול בביקושים לדירות, בטווח הקצר, אינו מלווה בגידול בהצע, שהוא תהליך ארוך יותר, הרי שההשפעה של הריבית הנמוכה הייתה בעיקר על המחירים ופחות על הפעילות בענף.

לצד מחירי הנכסים הריאליים, גם מחירי הנכסים הפיננסיים, בפרט המניות, עלו בשיעור חד בשנה האחרונה. כאשר בוחנים את התפתחות שווי המניות שבידי הציבור (מבוסס הן השפעת המחירים על נירות הערך והן על הנפקת/מחיקת חברות), המהווים חלק מתיק הנכסים הפיננסיים שבידי הציבור, ניתן להצביע על מספר מגמות בראייה הסטורית:

1. ברביע האחרון של 2009 הגיע היחס בין שווי המניות בבורסה בת"א לבין התוצר לכ-52%, עלייה משמעותית מהרמה אליה הגיע בשלהי שנת 2008. יחס זה מעט גבוה מזה שהיה בראשית 2000 אך נמוך מרמות השיא אליה הגיע היחס בשלהי שנת 1993 ובהשוואה לרמת השיא של כל הזמנים, בשלהי שנת 2007.
2. אנו מעריכים כי בתרחיש של האצה בעליית מחירי הנכסים, עשוי בנק ישראל להגיב באופן בו הריבית תעלה בשיעור חד יותר מאשר הגלום כיום בציפיות בשווקים.